גועל וגביית מיסים בשתיים בלילה

 

אוף.  נכון יש את החוק הזו שמי שרוצה אותנו,  אנחנו  – מה לעשות – לא בקטע שלו?

העניין הוא ש..יש לי בעיה.  די קל לי להכיר בחורים.  אולי זה המראה, כי אוהבים בלונדיניות או
שאני אופק מאזניים. בכל מקרה, זה מה שקורה.   העניין הוא שהיום למשל, הייתי בארוע של חברים,  והיו שם שני בחורים רווקים (כל היתר היו זוגות).  ושניהם לא נראו לי. מה לעשות, קורה. ושניהם כמובן ניסו בצורה זו או אחרת.  וזה פשוט כל כך כל כך מצער ומבאס.  מנסיון חיי,  אין מה לעשות מול תחושת הגועל (הסמויה הסמויה) שעולה כשמישהו שאנחנו לא רוצים, מנסה.  זה פשוט מגעיל .  וזה גם מבאס כי אני אומרת לעצמי,  למה כאלה? למה בורא העולמים למה?   אוקיי לא תמיד זה כך. לפעמים מתחילים אתי בחורים מגניבים ושווים, אבל גם זה, כידוע ,  לא ערובה לכלום. להתאמה או לקשר רציני או אושר או כלום. היו גם כאלה כמובן.  מילים אחרות,  משיכה/ תנאי פתיחה הם תנאי הכרחי אך לא מספיק.   נחזור לעלובים.  אז אני אומרת לעצמי, צער בעלי חיים, צריך להיות מנומסת. ואכן אני סופר מקסימה ומנומסת. אבל מה לעשות שארוע חברתי זו הזדמנות מוצלחת לאמוד התאמה. הזדמנות לדעת עליו פרטים, לדבר ולראות איך הוא מתנהג בחברה.  כל הפרמטרים החשובים.  לי, בניגוד לאחרות, פחות חשובים פרמטרים אובייקטיביים.  למשל תארים וכו אני יכולה להתפשר. מראה חיצוני,  זה בגדר עובר/לא עובר.  אבל דרך התנהגות בחברה,  ומבנה אישיותי – זה מהותי.   אני רוצה בחור שמח משפחתי עם עדינות ובטחון. מישהו שיש בו משהו מאוד נעים שמעורר חיוך מיידי על הפנים.  תחושה שמישהו הדליק את האור : )   זה מה שמושך אותי בגבר.  ומה לעשות ששני הבחורים האלה,  הדבר היחיד שהתעורר כשראיתי אותם, זה רצון לכבות ומהר!    אחד מהם נראה בסדר (זה שניסה אקטיבית להתחיל אתי בסוף הארוע), אבל שדרתי בצורה כל כך ברורה חוסר עניין. ועדיין, הבנאדם לא קלט והתחיל ואני בנימוס מדהים התחמקתי מבקשתו את המספר שלי.   כאילו בנאדם,  הבחורה לא בקטע.  אחרת אולי לא הייתי פותחת בריצה לכיוון השני בדקה שנשארנו לבד.  זה כל כך עצוב. אנשים, ברגע ש"רוצים", פשוט עוורים לזולת. הזולת לא קיים,  רק הרצון שלהם והדרך למלא אותו.

נהייה כל כך מובן מאליו להתחיל,  אבל לעזאזל, להתחיל ובכלל להיות בדייט, זו סיטואציה אינטימית.  למה לזרוק עלי את האינטימיות הזו?  למה לא לקחת את הזמן, לראות איך השני מגיב. במה הכיוון.  מה הספור.  אנשים חושבים שלהתחיל זה לשחק angry birds.     באחת הפעמים הבודדות שהרשיתי לעצמי להתחיל עם מישהו, קודם הוספתי אותו לפייסבוק בלווי הודעה ממש חמודה. המשכנו לדבר וראיתי שיש זרימה.  אחרי כן, כשנפגשנו (בשבוע הספר) , מאחר והסיטואציה היתה מעורפלת, הבאתי אתי ידידה. כדי שלא תווצר מבוכה.  גם לא ידעתי בעצמי אם זה דייט כי וואלה, אנחנו לא מכירים. ואכן זה לא הסתדר (מהצד שלו, לא אחרי שגנב ממני דיסק של בוב דילן!)

 

אם לסכם.  הנושא היום נע בין שני קצוות. מחד, הקלות הבלתי נסבלת שאנשים מרשים לעצמם להכנס למרחב האינטימי של הזולת. מאידך, הקלות הבלתי נסבלת שאנשים יוצאים מהמרחב האינטימי הזה. בלי עכבות או מחשבות.  הבועה הזו, הכי כמוסה (אישית), מובנת מאליה. כי ברור שזה לגיטימי. וברור שצריך לעשות את בצורה הכי ישירה. ממש כמו גביית מסים.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s