מוזר

 

אני עדיין (עברו שלוש שנים וחצי) סובלת בגלל ההוא.  מוזר. הייתה תקופה ארוכה שחשבתי שבעצם יצאתי חזקה, כי הוא נתן לי כל מיני דברים. מחמאות, חיזוקים לאגו. אמר שהכתיבה שלי מוצלחת, שאני מבריקה ומדהימה. כל מיני כאלה. ופעם הוסיף, מושכת.  אבל בסופו של דבר, הוא גם השפיל ופגע בי מאוד, עובדה שאני עדיין מדברת עליו למרות שעבר מלא זמן.  איו כמעט יום נטול כאב לגמרי.  הכאב שם כל כך. הדינמיקה הייתה טראומה, אבל אהבתי אותו.  זה מאוד מביש לומר שאהבתי אדם שפגע בי כל כך. אבל זו עובדה.  הוא אדם מסוכן מאוד, דווקא כי נראה עדין וחלש.  אני זוכרת שבהתחלה חשבתי שהוא אפילו קצת מסכן, ושאני אעזור לו.  הייתי תמימה או נאיבית או משהו. לא יודעת.   הנאיביות שלי היתה, עודנה, האמונה שגברים ונשים יכולים לקיים דיאלוג אינטלקטואלי וחברי,  בלי הקטע המיני.  וכמה שזה אירוני שדווקא גבר א-מיני לימד אותי, שאין דבר כזה. אין שיח בין גבר לאישה שהוא לא מיני. אפילו  סמוי, אבל מיני.  אין דבר כזה פשוט. כלומר לא אם הגבר והאישה בגילאים רלוונטיים, אם פאסון ואם אינטונציה מסויימת של קול,   וכו .  זה פשוט לא אפשרי.  ואני צריכה להפסיק להתאכזב  מכך שגברים מבריקים ומעניינם שאני פוגשת, שהדינמיקה פולשת  לתחום האישי.   מה לעשות, זה ככה.  גם א מיני זה מיני.   זה מדהים איך הכאב, יש לו חוקיות משלו. היום הייתי בארוע ופגשתי חברה מהעבר.  חברה נכלולית כזו,  תאומים, כמותו.  יש ביניהם משהו דומה. בצורת הדבור, בצורה שהם מנדנדים את הספינה כדי לראות מה ייפול.  מכל מקום, דווקא לדבר איתה מכל האנשים, מקל עלי. לא יודעת למה. אבל זה מקל.   היא גלתה שיצאתי קצת עם אקס שלה (טכנית כמעט לא יצאנו…אבל ניחא. בעיקר היינו במאוזן).  האדיוט ספר לה.  מה אני יכולה לעשות?  אמרתי לו שלא אבל הוא ספר (בזמן אמת!).  מכל מקום, היא ספרה שהייתה באיזו מסיבה וגם ההוא היה, לזמן קצר.  משום מה, בניגוד לכל חוקיות, לשמוע על כך, מאוד הקל עלי.  כאילו ראיתי אותו לרגע בצורה אנושית וסבירה יותר.  אני יודעת שמחר אקום בבוקר והכאב יחזור, והאיטיות והמועקה והכובד של הנפש שלי, אבל הלילה אני מרגישה קצת יותר טוב.    ויש גם עוד איזה אחד, זה שהזמין את החברה למסיבה, הוא ידיד של ההוא ,  אם אפשר לקרוא לזה ידיד.  נדמה לי שהיא חוששת שהוא לא יידלק עלי.  הוא מושך אבל לא הייתי מתקרבת אליו.   אני מעדיפה להתרחק מגברים אינטלקטאולים/ מבריקים מדי.  הם רעים.   הבחור האחרון שיצאתי אתו למשל, ממש לא כזה.  אני מעדיפה בחור שקרא פחות ספרים ממני,  ועדיף גם איי קיו לא מרקיע שחקים.

הלוואי ויכולתי לראות את כל הספור בצורה הגיונית ומשעשעת כזו, ולחייך.  אבל אני לא יכולה.  אני מדוכאת מזה, כל פעם שהמחשבות עולות לראש. אני מתמלאת געגועים אליו,  ואז כעס נורא על מה שהוא עשה לי,  ואז כאב , ותחושת יגון כי אני יודעת שהוא לעולם לא יהיה קרוב אלי ככה יותר.  ואז תחושת החמצה. ואז יגון. ומשם זה מסתובב .  וככה זה.  מוזר

 

10 מחשבות על “מוזר

  1. true
    it’s what we got to work with
    (בעיקר בארץ. בחו"ל כבר ניצנים של אמנציפציה גברית פה ושם)
    ואני ארחיב את האבחנה שלך: כל שיח בין גבר לאישה בארץ הוא לא רק סקסיסטי אלא גם רווי במאבקי כח ושליטה.

    אהבתי

      • אם את מתעקשת על גברים, חושבת שיתאים לך בחור אירופאי (מערב). הרבה מאלה גדלו כבר אצל אמהות שהשתתפו במהפכות הפמיניסטיות של שנות השישים והתוצאה מורגשת. הגישה שלהם הרבה יותר שוויונית ופחות אגואיסטית. לא נדיר לפתח כאן חברויות עמוקות ואינטלקטואליות בין גברים ונשים שאין בהן סקסיזם. יש הרבה יותר מודעות למרות שכמובן לא הכל מושלם. באופן כללי, התחושה הרבה יותר נוחה ומשוחררת כאן (אני חיה בברלין).
        הנסיון רב השנים שלי עם גברים ישראלים עגום -והוא ממשיך גם אחרי שאני כבר לא חיה שם. אם יורשה לי, אני יכולה להעיד על עצמי שאני בחורה יפה ואינטילגנטית, משכילה ומוצלחת ואפשר לומר שהייתי מבוקשת. רוב הזמן מצאתי את עצמי הודפת נסיונות השפלה או מתחרה בהם ופשוט לא התאים לי לחיות במערכות כוחניות כאלה, בין אם זה על פני השטח ובין אם זה סמוי.
        אי אפשר לתלות בהם את כל האשם כי באמת ככה גידלו אותם והמבנים החברתיים שוביניסטיים, סקסיסטים ומילטיריסטים. נוסיף לזה את הפער שבין האופן שבו מגדלים את הבנות (לפאסיביות) ואת הבנים (כמו נסיכים) והתוצאה לפניך. לא נעים בכלל

        אהבתי

      • המשך
        ברור שאני מכלילה. אבל אני לא ממש צעירה ולא נתקלתי בחריגות משמעותיות ממה שתיארתי. עייפתי מהנרקסיזם המסקוליני ומשחקי השליטה והציד הבלתי נגמרים. בשלב מסויים זה עלבון לאינטיליגנציה ולכן ויתרתי.

        אז כן, כמו שכתבתי:
        this is what you have to work with..אין לי איך לנחם אותך.
        אה, ומנסיוני-ה’א-מיניים’ הם הנרקסיסטים הכי גדולים. לא יודעת לגבי תאומים. רק יודעת שבארץ אין דבר כזה א-מיני..
        מלבד זאת, אנחנו לא לבד. לצד משבר הגבריות בתרבות המערבית, יש גם משבר מתמשך בכל הקונספט הרומנטי. קראתי לא מעט חומר על היסוד המזוכיסטי שבבסיס ההתמסרות הרומנטית הנשית לגבר-מה שבעצם מביא להתמוססות הסובייקט. אולי את פשוט לא מזוכיסטית. אולי הסובייקט שלך יקר לך מדי..אני מבינה לגמרי את המאבקים שלך עם זה ועוקבת אחריך בהרבה מאד ענין.

        אהבתי

      • אני חושבת שאת אומרת דברים מאוד מעניינים, שנוגעים לנקודות יסודיות  בין גברים לנשים.  אבל שוויון אינו בהכרח דרישה במערכת יחסים.

        אהבתי

      • ויותר מכך-לדברים שאת ואני חוות כבר יש היום שמות בדיסקורס האקדמי והאינטלקטואלי. לא המצאנו שום דבר

        אהבתי

  2. כבר אמרתי כמה אני נהנית לקרוא אותך?
    את נותנת ביטוי כל כך מזוכך למה שאני מרגישה, בפרט לגבי התאומים:(

    תאומים זה רע! וזה אפילו רע מאוד כשזה מגיע עם אינטלקט משמים שגורם לך לשכוח את עצמך לידם ולמצוא את עצמך מנסה ללא הפסקה לנסות לשים את האצבע על ה"דבר הזה" שיש בהם ושהוא כל כך, אבל כל כך מדהים שזה כואב…

    אהבתי

    • איזה קטע עם התאומים האלה.  צריך להקים אגודת נפגעות תאומים.  זה לא רק האיי קיו,  אלא הצורה שבה הם משתמשים בו למלא את הפערים.  וזה בעיקר העובדה שאין להם אמפטיה רגשית אז ההגיון הוא הדרך בה הם מתקשרים.  בין אם הם מתמטיקאים, מתכנתים,  מוסיקאים או טבחים.   טוב, עד כאן זרם תודעה אסטרולוגי…:)

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s