אני מתנצלת בפני הקוראים של הבלוג שאין עדכונים. יש המון המון טיוטות ודיבור פנימי, אבל אין עדכונים. אני פשוט מרגישה שאי אפשר לבטא את עצמי כרגע כאן . {ברקע, נשמעת השכנה שלי נאנחת, כנראה בסקס. נהמות רכות וקטנות}.
*
את הספור הראשון שלי, "גשמים", סיימתי לפני שנה. המרחק ממנו נכון להיום רב. (למען האמת ספור ראשון כתבתי בגיל 16, מדע בדיוני . אבל כוונתי למשהו בשל. מובנה וכו).
כעת, אני כותבת שני ספורים בו זמנית. הם עוסקים באותה דמות, בזמנים שונים. ספור נוסף, שנקרא "שמח" ועוסק במשפחה, החל להכתב לפני שנתיים ונתקע – ומסתבר שיש לו קשר הדוק לאחד מהם. זה משהו שגיליתי רק לפני חודש, ולגמרי במקרה. מיד לאחר הגילוי הבנתי שבספור החדש , יש נגיעה למיסטיקה ביהדות. ובפרט שמוש אלים במיסטיקה. אינני מבינה כרגע איך או למה. נדמה כי יש שתי שיטות כתיבה: אחת היא שליטה מלאה בדמויות ובעלילה, והאחרת היא לתת לכוחות/גורמים להתנהל. את "גשמים" כתבתי בטקטיקה הראשונה. אבל הבנתי שלחדשים נכונה הטקטיקה השניה. זה אומר שרוב הזמן אני עסוקה בהמתנה. כלומר אני מחכה שהדמויות והמראות יתגלו ואממש אותן בכתיבה. זה בטח נשמע נורא לא מקצועי, כי כל אדם יגיד שחייבים משמעת ולכתוב כל יום ומה זה בכלל לחכות ל"השראה"? אבל שני הספורים החדשים שוטפים ומובנים (מלשון מבנה) למרות שיצאו בהינף (בין המתנה להמתנה). יש כנראה דבר שנקרא השראה, והוא מאוד מאוד נחוץ לספורים מסויימים. זה תלוי בספור. השראה היא פשוט שעות עבודה של המוח, שאנחנו לא מודעים להן. שעות נוספות.
בהקשר אחר, קראתי מאמר נחמד של אומן שדבר על כלכלה סוציאליסטית בה יש שליטה חזקה של המדינה על כמה שיותר מערכות, אל מול שוק חופשי בו ישנה קצוניות הפוכה, כוחות שוק מדברים זה עם זה ואמורים מעצמם להתכנס למערכת כלכלית צומחת . אפשר להקביל את המודלים לצורות כתיבה.
*
אני מטיילת ביפו ובת ים לאחרונה. הטיולים הקטנים הם אושר . בדרך כלל ערב והשמש מורידה, והכל מאט. בייחוד בשתי שכונות, אני הולכת בתחושת חשמל. אל בת ים אני מגיעה הלומה – ילדותי עברה שם – הצורך לחזור. מקווה לעבור לגור באחד מהאזורים הללו בקרוב. הידיעה הזו, המחשבה על דירת שיכון, בין דודים ואנטנות, נוטעת בי סוג של בטחון.
*
זה מוזר נורא נורא. ככל שמשתכללת היכולת לכתוב, כך פוחתת היכולת להשתמש בשפה באופן תם, לחוש מובנת. או קרובה. כלומר מרגישה שהיכולת לומר את אשר על לבי קטנה יותר שהייתה מעולם. עצם הידיעה הזו לא כל כך מצער אלא שאני תמהה על שני התהליכים המנוגדים. אם היכולת לדייק ולהשתכלל בכתיבת ספורים עלתה, למה המרחק הזה פתאום? מה פשר ההלם שאני אחוזה בו כשלוש שנים?
חוויות חשקניות 