טעויות מדויקות

 

 It's about the essence of man being alienated from himself and how, in order to free himself, to be reborn, he has to go outside himself. You can almost say that he dies in order to look at time and by strength of will can return to the same body.

 

Bob Dylan

 

 

אני מתגעגעת אליו מאוד. זה כמעט נהפך להמנון.  הוא אדם כזה, קל להשליך עליו רגש. הוא לא נוכח אף פעם, כמעט שקוף אפילו. כמעט ארבע שנים, ליתר דיוק זה כבר שלוש שנים ושלושת רבעי.

אם אני אגיד שאהבתי דמות בוב דילנ-ית מישהו יאמין? אבל זו דמות – אדם שמנכיח את עצמו דרך ההעדר,  הוא מצליח לעשות את מה שעושה בלי מאמץ. ומה שלא,  שומט. אבל יש אצלו חלקים של מעין שלמות,  נצחון בלי מלחמה. פשוט נצחון אסתטי עז מאוד. וכתבתי  על הקשר בין האסתטי לאתי, בין אישה יפה לתיעוב שהיא מעוררת.   מישהו שככה מייצר יופי בלי להתאמץ,  מעיר סבל.  אני פתאם נזכרת בעל-מוליכות משום מה… והלנה מטרויה. 

 

הבעיה האמיתית היא להתמודד עם החיים אחרי המיתולוגיה. הייתי במקום פגיע כשפגשתי אותו, עמוק בתואר דו חוגי.  עצובה, ביישנית מאוד. ופתאום בנאדם רואה אותי בלי החסרונות. אומר לי דברים מדהימים, כאלה שאומרים לאלה. זובח זבחים. מאדיר אותי בצורה שלא פנטזתי. את מדהימה וגאונית ומדהימה. רואה יופי במקום שיש כיעור.  את …את…את.  האגו התפוצץ. אז גם נהייה לי אומץ פעם ראשונה בחיים לגמור … לפני כן לא. בגלל שהכל בתוכי היה כל כך עצור ועצוב.  ופתאום בזכות המילים שלו יכולתי לבקש את זה לעצמי, פיזית.  אבל מה קורה כשהוא הולך?  

 

נסיתי להתנחם בשיחות עם נשים או גברים שנגמרה להם אהבה. וזה לא היה זה.  זה היה יותר דומה לגמילה מסמים, הרואין או קריסטל מת'.  כשישבתי עם אנשים שנגמלים מסמים כאלה, יכולתי לחוש הזדהות למה שעבר בפנים. כאלה עוצמות זה הגיע. ומעולם לא נגעתי בסמים כמובן, אפילו אלכוהול לא מדבר אלי.  אני זוכרת ימים ירושלמים קשים, לקום מוקדם בבוקר ליום עמוס של 12 שעות לימודים ועבודה, ובפנים כולי אכולה.. בפנים הכל דלקת.  ייסורים עזים. וידעתי שאני חיבת להשלים את המסלול, אבל בפנים הצורך המטורף לקרוס. לגמור עם זה. ואי אפשר, אין פנאי לתת לסבל להתאבל, להתאחות. ואולי עדיף, כי אם היה יותר זמן הייתי מתה. אולי תודה לאל לא היה לי זמן כשזה קרה לשבת בימים ריקים, הימים שלי היו עמוסים לחלוטין בצורך להתמודד עם חומר קשה ולהפנים אותו מהר ולהבחן עליו וכו.  ואז העבודה אחרי הלימודים .  האל שמר עלי כנראה,  הפגיש אותנו בדיוק כשהייתי עמוסה כדי שלא ייווצר חלל בזמן, ואפגע בעצמי חלילה.  כי אם היה לי חלל בזמן הייתי כנראה חדלה. כשהכל התפוצץ בתחילת אפריל 2008 , כאילו העלו את המתג והחיים נדלקו.

 

אני אוהבת אנשים עדינים במשקפי שמש, דמויות דקות שהולכות מהר, ידיים בכיסים.  קומדיה של טעויות כנראה.   

 

 

    

            

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s