מחשבות2

הייתי בחתונה של ידידים. והיה מאוד יפה, ממש נהניתי. אבל זה הדגיש את הקונפליקט שאני במילא מצויה, מיום שעמדתי על דעתי.  מחד החשק להשתייך לזרם המרכזי , על כל המשתמע מכך- משפחה וחברים וחומוס בכל שישי בבוקר.   ומאידך, ההבנה שהשתייכות כזו תתכן רק במסגרת מאבק. אותו מאבק חברתי שכל אדם מנהל, אאלץ לנהל גם אני.  המאבק הזה יאלץ אותי להתחייב ולהתנרמל. כלומר לוותר על חלקים בשונות הטבעית שלי.  בתמורה, אקבל עולם ומלואו.   לכל אדם יש בחירה, כמה  להתרחק מהזרם המרכזי, ועד כמה להעמיק.    בשלוש וחצי השנים האחרונות חוויתי משהו תודעתי שטלטל אותי וגרם לי להגיע למקומות שלא ידעתי עליהם.  המפגש עם האדם ההוא, הרעיונות שעלו בי תוך כדי ובעקבות. 

אבל עכשיו הרצון המנוגד מופיע ביתר שאת:  להנשא, להקים משפחה, ליצור את הטבעת החברתית ולהדק אותה היטב. לבנות משהו שיאריך ימים. לא רק מולי ומולו, אלא מול החברה. אני מבינה כעת שחלק מהאהבה שרכשתי להוא הייתה גם רצון עיקש, סמוי, לא להתמודד עם השאלות  האלה – איך למקם את עצמי בחברה,  ובאילו קשרים.  איך להתנהל בעבודה וכמה קרוב לאנשים שם.  איך הוא האדם כשקם בבוקר ומדבר עם אשתו. איך יגדל את ילדיו. כל השאלות הללו הן החשובות, אלו שהדחקתי לטובת עיסוק ברעיונות.  מחוזות רחוקים של דמיון והשראה.    החיים כאן ותובעים להתממש.   אני חושבת שאני מתחילה לראות את היפה גם במסגרת אותו זרם מרכזי. אני מבינה בצורה מאוד חזקה את החשיבות שלו. אני יודעת שיש ברצוני להיות חלק. מצד שני, לשמור על האינדוידאום.  כלומר המתח הזה מאיים. אבל זה לא אומר שעלי לשמוט הכל. זה פשוט אומר ששוב, ככל זירה בחיים, מדובר במאבק.  החיים הם עניין קשה. אני זוכרת שסבתא שלי אמרה לי את זה כילדה. וכך הדבר. החיים קשים, מאבק ארוך. דרך.  אין שום אפשרת להמנע.  ובסופו של דבר, כולם מתחילים באותה נקודה ומסיימים בה.  די קסום אם חושבים על זה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s