חפירה

 

* בתחילת 2010 התחלתי לכתוב ספור מד"ב, הספור הראשון שלי. הוא לא הראשון טכנית, אבל זו מהותית היצירה האמנותית הראשונה שהתחלתי.   כתבתי שלושה עמודים של מה שאמור היה להיות ספור קצר עד בינוני, ומאז הספקתי להשלים קריאת שני ספרים ספציפיים שהייתי צריכה עבור היצירה.  גם הראיתי את הטיוטה לסופרת שמאוד מאוד החמיאה לי ועודדה אותי בתוקף להמשיך.  אני לא אומרת את זה כדי לזקוף לזכותי משהו, להיפך.  מאז אני מקפידה אחת לחודש לפתוח את קובץ הוורד, לקרוא, לעשות כמה תיקונים זעירים וחסרי חשיבות, ולהעלם.  אני מתקשה מאוד לכתוב את הטקסט הזה. עם העבודה עליו , הלכה ונתחזקה ההבנה שהספור הזה ייאלץ להתארך ולהפוך לפחות לנובלה. פשוט כי יש שם חומר ליותר דפים. 

ככל שאני מבינה שעליתי על משהו מעניין ומקורי, כך מתחזקת הדחייה שלי מכתיבת הספור. אני מרגישה חלשה מאוד ,  מרגישה רצון עמוק להעלם.  ממש כמו הגיבור .  אני מרגישה יותר נוח בכתיבת דמויות ראשיות של גברים. הסיבה פחות מעניינת, אבל זו העובדה.  בכל מקרה, ההבנה שאני רוצה לעשות סוג של מד"ב הייתה הבנה מאוחרת יחסית, ומשונה עבורי.  הסופרת עמה נפגשתי טוענת שזה לא נקרא כמד"ב,  היא אומרת שזה אכן מכיל רעיונות טכנולוגיים ומדעיים אבל נקרא כמו ריאליזם.  לי זה בטח לא משנה.  הבעיה היא שאני משום מה לא נדחפת להמשיך את היצירה הזו, ולא כי היא לא מעניינת אותי מאוד מאוד.  אני מרגישה שזה מציף אותי, שבניגוד לספור הראשון שחברתי והשלמתי לפני כשנה (נקרא "גשמים"),  הספור הזה הוא אמיתי. כלומר אני לא אוכל לברוח מפני שהוא  encapsulate  משהו מהחיים שלי, ומשהו מהתקופה שאני חיה בה.

 מרגישה נרדפת כמעט, כל פעם שאני פותחת את הפאקינג וורד .  אני מרגישה לפעמים כל כך שקופה וכל כך סמויה שהפחד להעלם גובר על התשוקה לכתוב. אני פוחדת להעלם.   אני פוחדת שמשהו ישתבש בזרימה הקוגניטיבית הטבעית ולא אוכל להמשיך ללמוד כמו שצריך , לעבוד. שלא אוכל לתפקד כבת זוג טובה, כחברה טובה.  אני פוחדת שמשהו רע יקרה. 

אני פוחדת משני דברים מנוגדים. קודם כל אני עצלנית מטבעי וההבנה שהספור הזה דורש המון המון עבודה, סינון ודיוק מקשה עלי להרתם.  שנית,  לא להצליח לדייק ולסנתז ולאבד את מה שרציתי לומר. והפחד הנוסף הוא דווקא כן להצליח, כי אם אני אצליח אז משהו ישתנה. כי לדעתי יצירה אמיתית ,  חיה, משנה משהו בעולם.  ואני לא יודעת מה ישתנה ולכן גם הפחד.

כשרק התחלתי לכתוב הנטייה הטבעית הייתה לכתיבה לירית, סוגסטיבית .  ההבנה שהתחזקה אצלי בשנים האחרונות הייתה החשיבות המטורפת שיש למבנה בכתיבה , ובפרט אצלי.  כלומר הכתיבה שלי בפרוזה היא מאוד אנליטית ומובנית.   ממש צבאית מבחינה הסדר וההקפדה. זה מוזר.  אני בחורה  רגשית שבוכה מכל דבר ומתפלשת ברגשות , ובפרוזה  דווקא משתוקקת ליצור מבנים מאוד מוגדרים ומורכבים אפילו. כלומר זה מוזר.  אמרתי לאבא שלי לפני כמה ימים,  לכתוב בצורה רצינית זה קשה כמו לעשות תרגילים במתמטיקה או משהו. או לכתוב סמינריון מדעי. כלומר זה פשוט באותו סדר גודל.  מוזר.  טוב אולי יש כותבים שאצלם זה לגמרי אחרת. מצד שני לדעתי זה לא לגמרי אחרת אצלם, הם פשוט עושים את כל הטרחה הזו יותר מהר ובמיומנות רבה, אבל הם לא יכולים להמנע ממנה.  אגיד את זה אחרת.  כשאני מחפשת פורקן רגשי אני בחיים לא אפנה לספורים. אני אפנה ליומן או לחברה שלי בטלפון.  אבל לספור אני פונה כשאני הכי צלולה והכי קרובה לדייק. מה לדייק? לא יודעת. זה מה שמרגש.  או מפחיד, תלוי איך מסתכלים . אף אחד לא יכול להחזיק לי את היד בסופו של דבר, גם אם אני אשמע בוב דילן באוזניות יממה שלמה, אף אחד לא יהיה אתי.   אף אחד.  בכלל , לדעתי הסתכלות רומנטית על תהליך היצירה היא משגה עצום. אבל לא נכנס לזה.  אין שום רומנטיקה.  טוב, אני כבר בכלל השתחררתי מהמיתוס של האהבה, מסיבות אחרות.

 

* לפני יומיים השמעתי לאחי , שלא מכיר ,  את בוב דילן ביוטיוב.  הוא עקם את האף ואמר שלא מבין מה הוא אומר.  אז הגעתי לקליפ של  דילן ודונובן מתוך  dont look back.   הקליפ נפתח בדונובן מנגן את   a song for you.  אחרי כן הוא מבקש מדילן לבצע את  baby blue,  ודילן מתחיל .   דילן פורץ בנגינה חזקה ומפזר חיוכים לכל עבר.  ומה אמר אחי? הוא אמר שדילן גס.  הופתעתי.  אמרתי לו, אתה בטוח? הוא אמר שכן.  הוא אמר שזו מוסיקה שברור שהולכת עם סמים, וצורת הפריטה על הגיטרה גסה.  ממש הופתעתי התרגלתי לחושב על דילן כבחור עדין ומילולי. אבל פתאום הבנתי שיש משהו בדבריו.  דוקא דונובן הרבה יותר עדין ודק בנגינה שלו . 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s