למה קשה לי עם מזל תאומים

 

מזל תאומים הוא בסופו של דבר מטאפורה.  יכול להיות שאנשים בעלי אותו מזל חולקים תכונות משותפות, ויתכן גם שלא.

 

1.  אבא שלי מזל תאומים.  הוא מתמטיקאי ומדען. וגם עושה עוד המון דברים –  הסטוריה  הכשרון הכי גבוה שלו. הוא גם מצייר ממש יפה.  אבא שלי לא בנאדם רגשי. מה זה אומר לא בנאדם רגשי?  לא מסתיר את רגשותיו או משהו, פשוט רואה את העולם במונחים שכליים, מילוליים.  קשה להתווכח אתו. אני לא מצליחה.  זה אומר שהשיחות שלנו תמיד נפרטות להגדרות ולמונחים .  כלומר חמישים אחוז מהאישיות שלי אני לא מצליחה להביא לתקשורת .  התקשורת שלנו לא מדהימה, כי אנחנו נורא שונים. מצד שני הוא מוכן לדבר על כל דבר. פשוט בצורה מדוייקת . 

 

2. הייתה לי חברה, בין הגילאים 19-23  במזל תאומים. קשה לקרוא לה חברה, אבל זה מה שהיינו.  כמו להסתכל במראה ולראות את ה- evil twin של עצמי.  מתישהו זה היה חייב להפסק, ואכן כשעברתי לירושלים הקשר נקטע.  אבל זה לא שנה דבר כמובן.  כשחזרתי מהגלות הירושלמית למרכז, כשהייתי די באמצע הטראגדיה על אובדן ההוא , נתקלתי בה.  אין לי מושג למה אבל היא אחד האנשים היחידם בכל העולם שלדבר אתם הקל עלי מעט.  חודש אחרי כן נפגשנו שוב בארוע כלשהו שהשפיע עלי לטובה. הכרתי דרכה שני אנשים משמעותיים.   היא אדם מאד מוכשר, כביכול דומה לי, אבל למעשה שונה לחלוטין.  הקוטב הזה של דומה ושונה, תמיד יצר איזו הרסנות מעניינת בתקשורת . 

 

3. ההוא. מה לא נכתב עליו? כלום .  הוא סמוי וסודי וכביכול  שומדבר.  אני חושבת שהדבר היחיד שיכול לתאר מה שעברתי אתו זה פסיכדליה.  לקחתי סם פסיכדלי וכמעט ארבע שנים לא הצלחתי לצאת מזה.  איך זה להיות בטריפ פסיכדלי ארבע שנים?  מפחיד שאין מילים לתאר.    לפני שנה יצאתי עם מישהו שמשתמש בסמים, ואמר שלקחת LSD זו החוויה הכי חשובה בחיים שלו.  אמרתי לו, אבל מה עם אהבה?  ומה , שירה גדולה, מה אתה חושב שהיא עושה?  הבחור הביט בי ושתק. הקשר לא האריך ימים.   להגיד שההוא ,  שנתן לי לטעום מה  זה אובדן? להגיד שהוא שלב את העולמות של הוריי,  שנתן הכל ולקח הכל אחרי כן?  למילים אין אותה משמעות לאלו ששולטים בהן בצורה מדוייקת כ"כ.

דרך ההיכרות עם תאומים, שמאופיינים בשליטה מוחלטת במילים ורטוריקה,  למדתי שהן לא מה שחשוב.  שהמפגש עם האמת מתחיל איפה שהמילים נכשלות.  שהפרש הפאזה הוא תמיד לטובת הלב , והמילים מפגרות מאחור.  ואני אילמת. 

 

 

                         ~

אבל מה כל כך קשה ?  חוסר המחוייבות לזולת. הזולת לא בדיוק קיים. הזולת הוא עוד סימן, אולי סוג של מילה.   ואצלי הזולת , אצלי הזולת הוא הכרח, כי  אין לי זהות מוגדרת.  אני מתגעגעת לחוסר המחוייבות, לריקות הנפלאה שיש במפגש עם האחר.  אני רוצה כל כך לפגוש מישהו בלי לשמוע את המחשבות, ובעיקר הרגשות שלו, אצלי בראש. בלי היכולת הנוראית, המיסטית שיש לי, לראות את האחר, להרגיש את מה שמתרוצץ בתוכו.  כי אני לא רוצה.  וזה מזכיר לי פתאום את "דמדומים", את המפגש של אדוארד עם בלה . מצחיק, סרט חמוד . 

אני רוצה להבין דברים ואז להיות חופשייה מהם. אבל הכל חי בתוכי. ואני לא מבינה כלום, רק מרגישה.  וסופגת. לפעמים עולה הנסוח הנכון, ופעמים רבות לא.  אני לא מהמנסחים, אני מהמרגישים.  זן אחר.  טראגיוּת אחרת.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s