זיקוקים

התקבלתי למסלול ישיר לדוקטורט אצל המנחה שרציתי. אני עם שולחן ומחשב וחלון משלי 🙂  כמו בספר של ורג'יניה וולף  🙂  הכל נראה  כל כך לא סביר ושביר.  הכל כל כך מנכיח את עצמו מולי.  לפני כמה ימים ישבתי על הרצפה, הצמדתי את הברכיים ואת הידיים והתחננתי לאל שיעזור . הרגשתי שאני אבודה.  והוא עזר.  לא יודעת אם האל היהודי, אבל משהו בשמיים נדלק.    הערב ירדתי וראיתי את הארובות של תחנת החשמל , מתחת לעננה , רוויים אדום, וחשמל רך.  הרגשתי חזק את הערגות שלי .

                                     *

למה החיים כל כך כואבים? מפני שהם ספוגים בשנוי. הכל משתנה, מתחלף. זה קשה .  את הספור שהיה לי חשוב לסיים, את "פסיכדליה ריקה", עוד לא סיימתי.  אני לא יודעת למה, אנסה לסיים את בסופ"ש. לפני שהסמסטר מתחיל.   סופרת אחת שלמדתי אתה אמרה , "עכשיו מותר לי להגיד ,  את כמה רמות מעל  היתר". והוסיפה,  " מבריקה".  מאז לא עשיתי כלום, לא המשכתי עם הספורים לא עשיתי כלום. אני תובעת מעצמי ואז קורסת.   אני גם מאוד עצלנית, אבל לא מתוך עצלות, פשוט זקוקה לזמן בהייה. וגם כי כל פעולה מסבה לי סבל.  כמעט כל פעולה.  אני אוהבת לבהות הרבה.   סובלת או בוהה, אין באמצע.   התחלתי לצאת עם מישהו,  מרצה באונ' העברית, מרצה בעל משרה והכל.  זה מאוד עושה לי את זה. אנחנו באים מתחומים רחוקים מבחינה אקדמית, אבל תמיד רציתי גברים שלא מהתחום שלי. הגברים מהתחומים שלי חכמים ומשעממים.  אני אוהבת שגבר מבדר אותי.   הבעיה היא שמבעד למעטה השמח הזה אני סוכנת של כאוס. אני זקוקה לזה,   לפרגים האדומים.  זה ברור לי היום. אני צריכה לחשוב מה עושים עם הטנאטוס הזה.  לא ברור בכלל.  הלוואי ויכולתי להתפצל לכמה דמויות!  הלוואי ויכולתי להתפצל.  אני זקוקה לריבוי,  קשה להסתדר עם גוף מתכלה אחד, ויש מעט  זמן.  זו אחת הסיבות שאהבתי את "אוואטר".  

 ספר ישראלי מעניין  שאני קוראת עכשיו, "ספארי" של ג'וליה פרמנטו.  אמיצה ומדוייקת, זה מעולה.  כמוני היא ילידת 84. אני שמחה שזה קורה, ועוד מסופרת ולא סופר.    כנראה בשנים הבאות אהיה עסוקה באקדמיה.  כמובן שהתלבטתי בין מרצה יותר יישומי ופחות קשה, ומה שבסוף בחרתי. אבל אבא שלי הבטיח לעזור אם יהיו בעיות.  בכל מקרה, היא כותבת טוב ואנרגטי ומדוייק לפרקים. השפעות כבדות של מישל וולבק וברט איסטון אליס, אבל הם גברים והיא אישה וזה עושה את ההבדל. בנוסף,  הסופרת עצמה נראית סקסית ומתוקה כזו.

                              *

חשבתי על זה הרבה, בסופו של דבר הפורנו הביא משהו לחיים שלי. בזכות הפורנו יכולתי לחיות חיים מיניים שמופרדים מהגברים שאני יוצאת אתם או נמצאת אתם בקשר.  זה שיש לי יצרים לא אומר שאני צריכה לשכב עם גברים ולהקשר אליהם או משהו/ להפגע /לחכות לסמס או טלפון מהם.   אני מאוד צנועה בשנים האחרונות כתוצאה מהחלטות מושכלות שעשיתי, ביניהן ההבנה שגבר טוב לא רוצה להתחתן עם שרלילה. אין מה לעשות, ככה זה.  אני לא יכולה לשלוט על ההתנהגות שלי עד שקלטתי את זה ,אבל להגנתי ייאמר שזה נקלט אצלי בגיל צעיר יחסית (לפני 24) ומאז אכן השתניתי במובהק.   אולי אם ההשפעה של מין על גברים ועל נשים הייתה אותה השפעה, לא… בעצם, בכל מקרה זו החלטה נבונה .   אני נזכרת בסרט ההוא של וודי אלן,  עם האורגזמטרון. איזה רעיון מבריק בחיי 🙂 

 יש רק שני סוגי גברים שיתחתנו עם שרלילות:  כאלה שיש להם כמיהה לא מודעת שיבגדו בהם.  או , גברים בעלי גבריות נמוכה,  לוזרים במילים אחרות.  אלו שני הסוגים ועם אף אחד מהם, אני לא מעוניינת לקשור את חיי.

אני נזכרת בהקשר הזה בבנות ה- 33+ , נשים אלו נולדו לתוך המהפכה המינית אבל קצת לפני התפשטות הפורנו כבידור נפוץ ומקובל.  כלומר הן שכבו עם כמויות גדולות של גברים מבלי להבין את ההשלכות של ההתנהגות הזו.  חלק מהנשים האלה הן בלוגריות מוצלחות מאוד. חלקן עיתונאיות או כותבות.  זה תמיד נגע ללבי, ותמיד לא הבנתי את הקשור ההזוי שהן עשו (קשור שהתחיל בשנות התשעים) בין חופש ושחרור האישה, להתנהגות של שרלילה. 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s