מתחת לעננה

 

אני שומעת את שלמה ארצי.  זמר טוב, שלמה. 

התקבלתי למסלול ישיר לדוקטורט אצל המנחה שרציתי. אני עם שולחן ומחשב וחלון  – כל כך שבירה.  חייבת ללכת לקנות קקטוס לחדר. לא יודעת  מה.  בערב ירדתי וראיתי את הארובות של תחנת החשמל , מתחת לעננה , רוויים אודם וחשמל רך.  הרגשתי שעברתי גשר בשנה האחרונה,  קצת פחות שונאת. פחות בסכסוך עם עצמי.

 

יש לי מישהו כרגע.  מרצה צעיר עם דוקטורט מהרווארד, מחשיב את עצמו. הדירה שלו יפה וזויתית, בצפון הישן של ת"א. אנחנו מתעוררים בבוקר ואני מפחדת.  מתקפלת בזוית המיטה.  אני עם כל העולמות הפנימיים, עם הספרים שקראתי,  האיי קיו, בסופו של דבר זה "כוסית" שמצחקקת בדירה המעוצבת ושותה ג'יימסון.

בדייט ראשון הוא לקח אותי לסושי .  אחרי כן הלכנו לטייל,  התיישבנו באיזה גן והוא התחיל לדבר על פוליטיקה. היו שם פרעושים או משהו אז זזנו לגן אחר. שם נשרפו שלוש שעות.  כבר היה שתיים וחצי בלילה ולא היה לי איך להגיע הבייתה. הוא הציע שאבוא אליו. עליתי, דירה מהממת,  עם פרקט עץ וספות יפות בצבעים רכים. הדירה שייכת לו כמובן.  גם רכב חדש. בדיעבד, יכל להציע להקפיץ אותי הביתה.   ישבנו על הספה שלו ודברנו. כבר היה איזה ארבע בבוקר. אמרתי, "אני לא ישנה אצלך במיטה ".   חשבתי הוא יציע לי את המיטה שלו ויישן בסלון. אבל לא. טוב, אז הוא מביא לי שמיכה. היה מוזר, בד"כ קשה לי להרדם לא בחדר שלי. אבל היה כל כך מאוחר כבר.  הוא בא לתת לי נשיקת לילה טוב, נשכב לידי פתאום במכנסיים קצרים. הייתי לחוצה כי חשבתי שהוא רוצה סקס.  התחלנו לדבר, הוא אמר, אני אוהב ארוטיקה ".  " מה אתה מתכוון?" שאלתי.   "אני לא רוצה רק לגמור".  הוא אמר לי.  "אתה רוצה לגמור בתוכי". שנינו צחקנו מהשנינה.  פחדתי שהוא ינסה להפשיט אותי אבל בסוף הוא קם והלך לישון. בבוקר, כל סלון הדירה היה מואר, למרות שיש שם תריסים מיוחדים  שמכוונים לפי שעה. תריסי מתכת בצבע מטאלי יפה.  גם הטלוויזיה ענקית וכסופה. הכל מדוייק.  אבל לא היה חלב ולא מכונת אספרסו והקפה השחור ממש לא עשה את זה..  נפרדנו בחיבוק. 

ככה התחיל הקשר.  הוא מכור לעבודה,  והתקשורת ביננו מוגבלת. אני רואה עד כמה קשה . עם ידידים זה בסדר, עם מי שאינני מכירה, נאמר באינטרנט.  הכל טוב. אבל עם גבר שאני יוצאת אתו, זה …  מה יש בבשר שמהמם כך את השפה?

אולי באמת אין לי , אולי ריקה,  כמו הבנות האלה שלעגתי להן בנימוס כל השנים? 

 חייבת לעבור לבת ים. או יפו. אני חולמת על דירה קטנה, דירת שיכון מלאה בקקטוסים וריהוט ספתות.   בחלומות שלי יש תמיד בחור, אבל כשיש בחור איכשהו זה כל כך לא מדוייק.   אני מתגעגעת להוא כל הזמן, ברור כיום שהוא זיהם את המערכת הרגשית שלי.  אני לא מסוגלת להתאהב. אבל זה בסדר, מה עם להרגיש?  גם זה לא הולך.  מצד שני, גם אתו היו בטח בעיות, והוא אמר לי בשעתו,  "הבעיה ביננו זה שלא נוצרת שיחה".  ככה אמר לי הגבר שאהבתי, ולא יכולתי לענות מכובד הרגש.

קשה לי מאוד עם הגבריות.  הכל אצלם מנכיח , התשוקה שלהם. ואני חייבת להתאים עצמי, להתקפל, לעמוד בפוזיציה.   אני לא מסוגלת, צריכה גבר מסוג אחר לגמרי. מאוד עדין,  סובילימטורי.   לא אחד כזה שהכל מתוח ומוכן. 

 

שלמה נוגע ללב.. " "בזכרוני הראשון אם יופייך אינו מטעה אותי"   מה יש לי בוכה משלמה ארצי? מה עובר עליי?  כובד הבדידות שלי.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s