קקטוס

 

אמא קנתה לי קקטוס והנחתי אותו על השולחן.  אני עושה כמה קורסים באמת מעניינים הסמסטר. מסביבי כל מיני בחורים חמודים יושבים מול המחשב , לבושים ג'ינס ומקודדים משהו .  בקבוצה, אני הבת היחידה.

  אני מרגישה כובד,  וזה אירוני מפני שכעת השמיים פתוחים וכל זה. כנראה החסך העצום באהבה, ואפילו להרגיש אותה שכחתי. אני שוב מקטרת ומרגישה עצבות מתוקה עולה בי, כמו קיא.  חושבת שזו נטייה רוסית הרחמים העצמיים, העבדות הזו.  אני לוקחת קורס אצל מישהו מאוד ידוע, זה דווקא לא שייך לתחום שלי אבל לקחתי.  זה מרגש אותי ,מרגישה ממש תאווה לגבי תחומי הלימוד. פתאום כל מה שלמדתי מתחיל להתכנס. ואני חושבת שגם הספרות שקראתי, והאמנות וכל זה, למרות שרחוק ממה שאני עוסקת בו, לכל יש חלק.  אני הולכת במסדרונות הפקולטה ויחסית לאוכלוסייה שם אני ממש יפה.

אבא גאה בי? אין לי מושג.  אני רוצה שישמח , חשובה לי הדיעה שלו. מעולם לא דברתי עליו כאן, אבא שלי מדען.  הוא נורא אינטליגנטי, אבל המקום שהמומחיות שלו מגיעה לשיאה, לדעתי, זו בכלל הסטוריה. נתוח מדיני או הסטוריה צבאית.  יש לו אינטואציות מבריקות בתחומים האלה, אני כל הזמן משתדלת ללמוד ממנו, כל הזמן.  הסטוריה זה תחום משגע,  אבל לא הלכתי ללמוד את זה כי חששתי שיהיה קשה להתפרנס.   אני קוראת המון הסטוריה לאחרונה, לא רק של המאה העשרים גם אחורה יותר.  הקטע שלי עם הסטוריה בא בגלים. לפעמים יש לי תאווה מטורפת לדעת כל מה שאפשר על איזו תקופה. כמובן שאי אפשר וזה מייאש אותי. אני חושבת שאצלי יידע זה תשוקה שמחליפה משהו אחר. זה לא היידע לשם היידע.

בתוכי יש גרעין אוטונומי ששום מערכת לא תצליח לפענח. זה נכון לכל אדם אבל אצלי זה מגיע לפראיות, זה מגיע לכאוס.  כשנה וחצי אני לומדת מחשבת ישראל אצל רב שהוא עילוי. הוא באמת עילוי.  אני נהנית מהלימודים מאוד וממה שזה נתן, אבל זה לא הפך אותי למאמינה. וזה לא הפך אותי לדתייה. למרות שחלק ממשפחתי כן.  אולי זה קצת אכזב ,  קיוויתי שסוף סוף אכנע למשהו. אוותר על האוטונומיה שלי ואהיה חלק ממקשה.  זה לא קרה. אבל בהן צדקי, העומק האינטלקטואלי-רגשי  שמגיעים אליו ,  זה שווה ערך לתחומים האקדמיים הכי קשים.  והעומק הזה, התחושה שהשאלות הללו, חלקן באתיקה ומוסר , מתגלגלות כבר אלפי שנים. איזו נחמה.  בשבילי, מפעל היהדות היווה נחמה ואושר. 

 

ובינתיים, אני והשחצן נפרדנו; חוסר התאמה משווע.  לא נתתי לו מה שהוא רצה, ולדבריו, "אני רגיל לקבל מה שאני רוצה".  למה מגיעים אלי טפוסים כאלה?

 

 

          
                                  

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s