לשרוק נגד הרוח

זה קצת טראגי שאת הדבר שאני עושה בעכביות הכי מרשימה, אני די שונאת. שונאת לכתוב .  בכלל, מילים של אחרים אני אוהבת יותר.  פעם הלכתי לסדנת כתיבה. מה שקנה אותי זה שיכולתי לתת הערות עריכה למשתתפים (רובם משתתפות, נשים מבוגרות בשלב זה או אחר בחייהן). אני אוהבת לשמוע מישהו מקריא ולצלול לתוך העולם שלו ולהבין את העולם הזה, כלומר למצוא את חוט ההגיון הנסתר שמלווה יצירה.  עם השנים קלטתי שאנשים כותבים אוהבים לשמוע בעיקר את עצמם -ומשום מה אותי מפרה לשמוע אחרים. גם אם הם פגומים . דווקא כתיבה מושלמת יותר קשה,  היא מכריעה אותך ומשתלטת;  זה מה שקרה לי אחרי "נוטות החסד". ג'ונתן ליטל בעיניי הוא גדול הסופרים שפועלים כיום.  מבחינה טכנית ומבחינת רעיונית, הוא פשוט נמצא ברמה אחרת .  אבל כנראה שאחרי יצירה כזו קשה לצפות שיכתוב ספרים אחרים טרוויאלים יותר. עדיין, אני מחכה או מקווה לקרוא עוד ממנו.   קראתי איפשהו שאת הספר הראשון שלו, רומן מד"ב שמתרחש ב-catacombs של פריז, חיבר בתחילת שנות העשרים לחייו.  הוא טוען שזו יצירה איומה, ואני פשוט תוהה איפה אפשר למצוא אותה.   באותו ראיון הוא ציין את הסופר היהודי-אוקראיני ואסילי גרוסמן, כהשפעה הספרותית המשמעותית ביותר שלו,  ואני צריכה לקרוא את הסופר הזה, בהחלט.   אם נחזור לענין סיאוב הכתיבה,  הספק הכתיבה שלי נמוך מאוד ולא בכדי. אני פשוט סובלת. השידוך של מילים וחוויה לא רק שלא טבעי לי, זה הולך נגד הטבע שלי.  בינתיים חיברתי שני ספורים.  את הראשון השלמתי בירושלים, והשני הוא טקסט מד"ב. (מצד שני, הראיתי אותו למישהי מהתחום, עורכת, והיא טענה שזה נקרא כריאליזם). 

התוכנית כרגע היא לסיים את טקסט המד"ב ובינתיים להסתפק בו.  כל עניין הריגול הכרוך בכתיבה, האגו המנופח, מתישים אותי.  אנחנו לא חיים בתקופה שעושה חסד עם אמנות הכתיבה.  לא דברתי על כתיבה כשמוש תקשורתי, אלא אמנות. אני חושבת שזו תקופה לא אינטלקטואלית ולכן קשה הרבה יותר לאדם, בייחוד אדם צעיר, לבחור מרצונו לכתוב.  אני לא מדברת על הגיגים, אלא נסיון עקבי לתאר את המציאות באמצעים טקטסואלים. לנתח, לאפיין, לדייק.  ולעשות את זה בצורה מובנית. ולעשות את זה שוב ושוב ושוב. כתבתי בעבר על כך שמבנה התקשורת העתונאית כיום לא מעודד חשיבה. ובאופן מקביל, מבנה שוק הספרות לא מעודד יצירה אמנותית מעניינת.  האנשים שכן כותבים כיום, אלה מתחת לגיל 39, עושים את זה מצורך פסיכולוגי – הם רוצים שיכירו בהם. הם צריכים תשומת לב. צריכים הנכחה.  ואלה לא התכונות שמרכיבות סופר מעניין.   כאמור, זו רוח התקופה. קשה לשרוק נגד הרוח.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s