חשבתי על הגבר הנושק לארבעים – כל השבוע.  בהזייה היינו בבר, לבשתי שמלה והאיפור היה עז,  הוא עישן והביט בי. חשבתי על הדברים שכתב בשעתו על נשים , ועל מה שהן עושות לו. הנחתי יד על הברך שלו והוא המשיך לדבר,  נזרקו שמות באויר. חשבתי בלבי, כמה הוא מבריק והכל,  ואיך הוא מדוייק כשרוצה להיות מדוייק וזה מפחיד להיות על יד מישהו כזה. חשבתי על אין האונים שלו לעומת הכוח של הכתיבה.  איך הוא חלש מולי עכשיו. כשרכנתי ללגום מהמשקה והכתף שלי נחשפה, התחושה שהוא נמשך אלי, שתקה אותי בדיוק כמו ששתקה אותו.   אני חושבת שזה מהלך עלי קסם מפני שאז אני יכולה לשלוט בגבר. בתגובות , בתחושות . כשגבר נמשך לאישה הוא נתון לחסדיה.  בטווח שבין המשיכה למימוש (אם יש) אני יכולה לעשות הכל, וזה יתקבל בהבנה.  זו לא תשומת הלב, כי יש לי תשומת לב. לא. זה הרצון לשלוט בתחושות הפנימיות של אדם אחר, זר, הרצון לביים את התחושות האלה בהתאם לנפילת הכתפייה שלי,  המרחק של שפתיי מלחיו.  לגמתי מהבירה , המשקפיים גלשו לו על האף והעליתי אותן מעלה בעדינות, צוחקת מבדיחה שספר.   כמה רגעים אחרי הקצתי מהחלום.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s