"לב כבול – רוח חופשית"

 

זה באמת לא נאמר מתוך יוהרה. באמת לא.    אני קוראת את "מעבר לטוב ולרע" ומרגישה שניטשה אומר,ברובו, דברים שאני כבר יודעת.  הוא מנסח אותם היטב, זה כן, אבל הרוב ידוע לי.  מה שזה כנראה אומר שההשפעה שלו כל כך עמוקה שהיא נספגה עמוק בתרבות ובהגות שצרכתי מאז הייתי צעירה מאוד, ולכן הדברים לא זרים.  וגם שעברתי דברים שלא הייתי צריכה ,בגיל צעיר מדי.   ומה זה נותן לי? כלום. ומה נתן לו? מחלת מין.

היום היינו בארוע משפחתי. אמא שלי שתתה יותר מדי יין והשתכרה.   לא ידעתי מה לעשות. ניסיתי להעלם בתוך הכסא.  היא אמרה שהולכת הביתה ברגל.  בני המשפחה דאגו, היא נראתה קצת לא יציבה מכל היין והאוכל. כעבור כמה דקות היא חזרה והכריעה, "השקיעה יפהפייה רבותיי". 

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כעסתי עליה נורא, שהיא מתנהגת ככה בצבור. שלא אכפת לה.  וחשבתי פתאום על הסופרת אורלי קסטל בלום, בטח הילדים שלה לא יודעים איפה לקבור את עצמם מרוב בושה. ככה סלחתי לאמי בלבי, שאחרי הכל היא בסדר. לפחות בסדר יחסי.

 

אבל מה יעסיק אותי עכשיו?  כמעט שנתיים אני לומדת יהדות. לחזור בתשובה אני לא חוזרת.   נכשלתי להפוך לדתיה ונותרתי אגנוסטית.   כמה שהרב שאני לומדת אצלו מבריק, כמה שהעומק הוא אינסופי,  דבר בעולם לא ישכנע אותי לאהוב אל שמפקיר ילדים למות בייסורים. לא משנה כמה אני אשמע את הרמב"ם הרציונליסט מתבווכח עם עצמו ועם איוב.  דבר בעולם לא ישכנע את הלב שלי לאהוב אל כזה. ( אני מעדיפה את האלוהים של שפינוזה )

 

 רק חבל שאני באמת לא מסוגלת יותר לאהוב,  או אולי לא יכולה להראות אהבה, מה כבר ההבדל ?   וידעתי שאנשים בני 40 מתקשים לפעמים לאהוב שוב, אבל בני 27?   מה לעשות.  איך אמר ניטשה?  "אם את הלב שלך כבלת חזק, שחרר את הרוח.  הענק לה חירויות רבות".

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s