בעיה בכתיבה

 

מה הבעיה בעצם בכתיבה?  מה הבעיה שלי?  ראשית, עצלות.  אבל מדובר בסבל עבורי. להתחכך במטענים שאני לא רוצה. להכנס לחיים של אחרים, לרגל רוחנית.  להפעיל את הדמויות אומר לתת לכל אחת ואחת מהן חיים. כלומר להפחית במשהו את חיי. לתת מהדם שלי, להן.  מעל לכל מדובר בפסיכדליה.  בלדפוק את תפיסת המציאות הרגילה, להזיז אותה בזוית של 20 מעלות או משהו.  מה גם שהשידוך של חוויה למילים איננו טבעי.  אני לא יודעת אם כותבים אחרים מתייסרים ככה, אבל אצלי בגלל הפרפקציוניזם,  הייסורים עולים כל הזמן. אני פרפקציוניסטית וזו תכונה איומה.    אני גם אסתיקנית וזו עוד תכונה איומה. מה גם שהעולם מנוול כל כך.  יש פער עצום בין האסתטיות של החוויה למימוש שלה בפועל. הקוטב הזה, עליו עומד המתח בכתיבה שלי.  אני אסתטית, כך גם החוויה שלי. אבל העולם לא.  זה מרובב ומכוער.  ואני צריכה לרצף את זה…לרצף במשהו שיסביר הכל. לרצף באיזה יופי, באיזה שקר. לכתוב טוב אומר לשקר טוב, אין מילים אחרות לתאר את זה.  זה אומר להונות, ראשית כל את עצמך. ואז, גם אחרים. אבל קודם כל כותב רציני חייב ללמוד איך להונות את עצמו.

יש שנעזרים בשביל זה באלכוהול או סמים. אני נעזרת בכשרון שלי למסירות. לאהוב.  להשתחל למיתולוגיה דרך אחר.  האחר הוא פסיכדליה בשבילי. כן, זהו.  אבל המחיר הוא שהמנגנון עצמו, של האהבה, המנגנון קורס.  להתאהב אני כבר לא מצליחה ארבע שנים. היד שלי מחוררת כמו מסומם שהושיט את ידיו יותר מדי פעמים.  הלוואי ולא היתי פוגשת את ההוא. ולא הייתי הופכת למה שאני כעת. הלוואי ויכולתי לחזור להיות אנושית.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s