מרוב שאני אוהבת אותך


מרוב שאני אוהבת אותך, אני לא מסוגלת לחיות מרוב ש


אני הולכת חולפים אנשים ומבטם כמו הזדמנות מוחמצת


ראיתי אותך הולך על הרחוב נעת בבגדיך הלוואי שיכולתי להיות הבד שנוגע בכתפך


 


וחייכת הפנים שלך היו עוד פנים ברחוב וזמן לקחתי להבין שאלה הן ה-פנים
ושבעיניך טמונה הכניסה למקום ההוא


השער הנחבא אל המרחבים האדירים של החופש


אבל אני אסירה בתוך הגהנום של הנפש הגהנום הולך אחרי כמו גיבנת אחר גיבן
ואני מם מנסה לפרוק את העול  היא עלי
והעיניים שלך רק הן יכולות לשחרר אני אסירה שלך אהיה אסירת תודה אם תנשק את שפתיי
כך בלילה תחמוק אל חדרי ותביט עלי ישנה תחדור אל החלום ומתוכו תנשק תחילה את
הצוואר הערום אחר את הפנים המעוותים באיזו תנוחה של שינה ואז את האף ואת הגבות
תחדור אל מתחת לפני השטח תקרע את החלום מתוכי אפול אליך אפול.


 


הלכתי היום האנשים הולכים כמו פתחים בוילונות מוסטים


   

 

 


חרק קטן נלכד בקורי העכביש תחילה הוא מנסה לעשות את התנועות הרגילות אבל
הוא רק שב ונלכד


אחר הוא מנסה לכעוס והקורים כועסים עליו בחזרה


אחרי כן הוא מתחיל לפחד, כמו חיילי אויב שחורים בבשרה של עננה לבנה הוא
מתפשט שום צליל לא נשמע


הפחד מגיע מתוך הזיכרון הוא זוכר איך חושבים בחופשי


עכשיו מגיעה ההשלמה שהוא כאן ועכשיו ואחר כך


ואז הכאב כמו עופות דורסים הכאב מגיע אחרי שמתה התקווה ומת גם הכעס


העכביש מביט הישר אל תוך עיניו והוא משלים הוא משלים הוא לא מישיר מבט הוא
רוכן מטה ורואה את הציפורים הקטנות שטות


הוא רואה את הדמעות שלו נופלות כמו יהלומים אל תוך אגם זיכרונותיו


הוא שומע את הגוף שלו זז בתוך הסבך הוא סופר ומתבלבל וסופר ושוב מתבלבל


העכביש מתקרב אליו והוא רק סופר וסופר וסופו בספרה לא גבוהה במיוחד אולי 20
אולי יותר


 


 


בראש שלי עשרות הליכות הלכת בים והלכת בחדר והלכת ונכנסת אל תוך גופי ואל
תוך פי ואל תוך הידיים שלי נכנסת אל תוך השפה 
והרגשתי ששנינו כשתי נקודות צבע שצוירו זו על זו על פני בד לבן ,מתפשטות
הלאה


אתה יודע הזיכרון של רגעי העונג הבודדים זה מה שנותר לי בעולמי אני חיה על
זמן שאול בסופם הזיכרונות יברחו אל אחרת ואל גוף אחר מתריס וכל מה שהיה ייגזל החלש
רק הולך ונחלש .


 


 


הבריכה הצלולה של הזיכרון הפכה לים נורא


אני דג טובע ודמעותיי נמהלות במים כאילו לא היו


 


אתה אתה אתה רק היד שלך רק היד הורודה




תל אביב,  2005

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s