הולוגרמות

 

קשה לי בנשיות, בחליפה הזו, שמצד אחד היא יפה ומצד שני היא לוחצת.  הליכה מהירה להתיש את הגוף, והפחדים נופלים, שמא אשקר לעצמי ולא אהיה אמיתית. אני חושבת שהנשמה הנשית לא מרגישה בנוח בעולם הזו כמו הגבר. והמהות הנשית,
יש בה משהו …כמו הולגורמה. וודאי, בכל אישה יש חלק שהוא אנושי ומשותף
לגבר. אבל אני מדברת על האישה באשר היא אישה, ולא באשר היא אדם. האישה
היא הולוגרמה, וכדי שתתקיים הגבר צריך לאשר אותה. ויש באישור הזה משהו
מפחיד. משהו עז ומרתיע, ובעיקר משהו שחורץ אי שוויון.  כאילו אם לא יביטו בנו ויקראו בשם , כלומר יתאהבו בנו, אנחנו לא נהיה. אנחנו לא נהיה רק חסוכות אהבה, לא נהיה.

האישה מעוררות בגבר את ההתמודדויות הכי קשות שלו: התחרות מול גברים אחרים,
והתאווה המינית. מעוצמת הרגשות האלה, אני יכולה להבין למה גברים נסו לבטל
או לגדר נוכחות הנשים במשורי החיים. גם השפה בין גבר לאישה איננה שפה
נייטרלית, ולכן צדקה העברית במיניות המוקצנת שכפתה, עם כל ה-ה בסופי מילים,
וה-ות וההבחנה האובססיבית בין זכר ונקבה בכל פרט ופרט ואפילו בדוממים.
השפה משקפת את הגלישה של המתח בין גבר לאישה לכל תחומי החיים.
היום קראתי כתבה על השתתפותן הדלה של נשים ב"וויקיפדיה",   ועל מעוטם ודלותם של ערכים נשיים באנצקלופדיה הוירטואלית הראשונה. כשאישה רוצה להשתלב במערכות השונות, אפשר להבין למה היא עושה את זה
בחשש. ועליה לעטות איזו חליפה, איזה עור נוסף, שהגבר, מפאת היותו חש בנוח בעולם, לא. אני מודה, בעבר לא הייתי מודעת לכל זה. ראיתי את הבעיה
הזו כעוד בעיה של מיעוט  – אבל כיום אני מבינה שרק כאשר
מגדרים היטב את ההבדלים ועומדים עליהם, אפשר אחרי כן לעשות התקרבות. ומפגש.
אי אפשר קודם להתעלם מההבדלים ואז לצפות שייעלמו. כי בדרך הזו, כל מה
שיצוף יהיה ההבדל.

 

 

 

ובאותו עניין, עוד לא החלטתי,  על נערת השעה

 

    

 

10 מחשבות על “הולוגרמות

  1. אל תתני למבניות התרבותית-חברתית למחוק לך את הסובייקט. הנושא של השימוש באשה כ- bearer of meaning  ולא כ-maker of meaning יושב על הפרק מראשית ימיה של התנועה הפמיניסטית.
    אני מבינה שכמוני לא זכית לחינוך מאד פמיניסטי. אין לנו ברירה אלא לחנך את עצמינו ולחפש פרטנרים שעברו בעצמם אמנציפציה. יש זכרים, אם כי מעטים במדינת ישראל (וזה מחמיר עם הרגרסיה הדתית שמרנית שעוברת על המדינה), שלא מחפשים בבואה אלא פרטנר בעל סובייקט מפותח משל עצמו

    אהבתי

    • היי אנג’ליקה. התעכבתי בתגובה כי יותר ויותר מתחזקת אצלי התחושה שבנושא מעמד האישה, אנחנו חלוקות בהנחות היסוד. בשונה ממך, אני לא חושבת שהגברים בישראל שונים במיוחד מגברים אירופאיים או אמריקאים. אולי מעט, אבל לא למהות.  התהליכים שעוברים על נשים אמריקאיות ואירופאיות מגיעים לנשים ישראליות, חילוניות או דתיות לאומיות.
      למעשה זכיתי לחינוך אולטרא פמניסטי. עודדו אותי ללמוד כל מה שארצה, ואכן בחרתי בתחומים "זכריים" יחסית. אין לכך קשר לעמדות שפתחתי עם השנים והנסיון.
      מפני שהאישה היא ה-maker of meaning המשמעותי ביותר לגבר, היא מעלה אצלו את ההתמודדויות הללו (התאווה והתחרות). שני המינים הם קודם כל סובייקטים, באשר הנם בני אדם. ואחרי כן אובייקטים , לבני המין הנגדי.

      אהבתי

      • אני לא חושבת שיש קשר בין כניסה של אשה לתחומים ’זכריים’ לבין היותה פמיניסטית. אימוץ נורמות חברתיות ותחרותיות גבריות אמנם סייע להרבה נשים לחדור לכמה מעוזים גבריים אבל אנחנו כבר בדור ג’ פמיניזם. בחורה עם איקסים על החגורה זה באמת כבר לא האישו…
        את חוזרת לא מעט פעמים בכל מיני אופנים על התחושות הללו-של ספיגה, התבטלות והיבלעות ועל האיום על הסובייקט. כמה גברים את מכירה שמדווחים על חוויות כאלה?
        וכאן אני חושבת שאת טועה טעות קרדינלית. האשה אינה ה-maker of meaning המשמעותי עבור הגבר. היא רק אחד הכלים שמסייעים לו לבסס את מעמדו בעולם גברי תחרותי. (אני כמובן מדברת על פטריארכיה מצויה).
        אין בנינו ויכוח ששני המינים או כל מי שבמנעד בניהם הינו סובייקט. הבעיה היא ביחס אחד לשני, במערכת הצפיות והתפקידים ובמיוחד בסוג חווית האהבה הרומנטית שמוכתבת *תרבותית* ומשווקת בתחכום רב, ודלה היריעה כאן להרחיב.

        אהבתי

      • התייחסות לגבר כאל אובייקט בעייתית בדיוק באותו אופן ואיומה בעיני באותה רמה. לא אתווכח על הבדלים בין התודעה החברתית בארץ ובמערב אירופה בנושא-אני לא יודעת אילו חוויות צברת. ההתרשמות הכללית שהיתה לי שם היתה חיובית בעשרת מונים מבארץ-ואני מדברת ספציפית במישור הזה משום שאני חולקת איתך מספר רגישויות שם. קשה לשים את האצבע מה בדיוק שונה, אבל כל דבר שאנסה להסביר ברמת התחושה הסובייקטיבית יוביל מיד באופן אסוציאטיבי לנורמות ודפוסי תודעה שובינסטים ופטריארכלים.
        את מזכירה הרבה שאת נראית טוב ומצד שני לא נוח לך בעור הנשי שלך. את באמת חושבת שזה *אורגני*? או שזה נגרם מפרוייקטציה של הסביבה? הסכיזופרניה שגברים חווים מול האינטיליגנציה הגבוהה שלך נראית לך מקרית? בשביל רובם את סייבורג ולא מה שצריך להביא הביתה לאמא…

        אהבתי

      • נראה שאנחנו מסכימות על לא מעט, ולכן קשה לי לעמוד עם האצבע על הנקודה שהתחלתי איתה, שלדעתי לא מאפשרת התקדמות בדיאלוג, (כי משהו בהנחות היסוד שלנו שונה). אבל אנסה. נדמה לי שאני באמת ובתמים מאמינה ב:
        "כאשר מגדרים היטב את ההבדלים ועומדים עליהם, אפשר אחרי כן לעשות התקרבות. ומפגש. אי אפשר קודם להתעלם מההבדלים ואז לצפות שייעלמו. כי בדרך הזו, כל מה שיצוף יהיה ההבדל."
        ואילו את, כלומר את לא מסכימה עם המשפט הזה או חלקיו. או שאת לא מאמינה שגברים ונשים באמת באמת כל כך שונים אלא שמדובר בתכתיבים של חינוך. או , שאת לא מאמינה שתפקיד הגדרת ההבדלים, מטרתו בסוף לקיים מפגש.  את חושבת שמדובר בעוד מאבק כוח. אגב, גישה כזו גם נוהגת לשים את הפמיניזם ביחד עם מאבקים של מיעוטים נוספים שקבלו זכויות במאה העשרים. גם עם גישה ספציפית זו, אינני מסכימה. נו טוף 🙂 אבל כמובן שבדיאלוג (בפרט אתך) מתאפשר גם לימוד. והתקדמות. 

        אהבתי

      • יש קטע בספר שהיא תוהה האם מערכת החינוך מתאימה לנשים. אולי נשים צריכות משהו אחר לגמרי. או למה לנסות לכתוב כמו גבר כשיתכן שלנשים יהיה סגנון אחר.

        באנלוגיה – נניח שנגלה זן חדש של חייזרים, האם נרצה שהכתיבה שלהם והסיפורים שלהם יהיו דומים לשלנו?

        (באמת ספר טוב)

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s