גלות

 

אני מרגישה שאם החיים לא יקבלו איזו
תפנית חדה, אבלה את שארי ימיי בשעמום דרוך;  אואזיס
של אימה במדבר של שעמום.  אבל האימה כבר טחה עלי. אז מה הלאה?  קראתי כל כך הרבה ספרים. אצבעותיי
הפכו כמעט שקופות מרוב הפיכת דפים .  חשבתי כל כך הרבה מחשבות. חשבתי יותר מדי. הגעתי להבנות
מיני הבנות, ידעתי יותר
משבקשתי.  והידיעה, בסופו של דבר, היא תחילתה של
הטביעה. אבל עכשיו נמשיתי ואני עומדת על החול ומבקשת לשוב
ולהשתנות. אני שוקלת
לעזוב את הארץ הזו.  אני חייבת להמציא את עצמי, כל כמה שנים עושה זאת שוב.  התחושה של הזרות המלווה
הרפתקאה חדשה היא הדבר המתוק ביותר שהעולם נתן.  אני רוצה, אני מבקשת, להמצא בארץ זרה וענקית. ללכת בעקבות
פזורותיה של האימה, לפחד. אני יודעת שאני מכורה לפחד, כי זו הדרך שלי להרגיש .  פחד זה דבר מופלא, מסתורי.   הפתרון צריך להיות גלות. בתוכי אני כבר מזמן
הגרתי, עכשיו נותר לקבל את המצב כמות שהוא.  מהם התחומים בהם אני בורה?  
חקלאות.  ארגון כנסים.  תחום מנהל העסקים. ספורט. טיולים ובפרט טראקים. לימוד
שפות זרות, רצוי לאטינית ודומיה. מה עוד? כל מה שרחוק מהלב. אני רוצה כל כך להתגלם
במקום אחר, אבל השמעום והעייפות כמעט לא מאפשרים לעשות דבר. אני רק רוצה להיות זרה שוב. אני רק רוצה להיות זרה.  זרה מורגשת, זרה שמקבלים בברכת שלום, שמבקשים להכיר ומזמינים,
אבל עדיין זרה.  אני רוצה להיות זרה בארץ זרה.  אני רוצה כל כך להחלץ, אם יש דבר אחד שמפחיד באמת, זה השעמום. זה ושיחות טלפון מהבנק שלי. 
אבל מה יהיה?    לעזאזל,
אני לא מוכנה להלכד יותר בשום מיתולוגיה.  לכן, לימודיי היהדות של השנתיים האחרונות, שהביאו לי חוכמה ואור
והצילו אותי בשעות הקשות,  נכשלו להפוך אותי למאמינה. למרבה הצער, נראה שלעולם לא אהפוך לדתייה.  יש בתוכי גרעין מורד , 
מן גרעין איום ונורא שהופך אותי ללא יותר ממרגלת. את האמפטיה , את כשוריי הזיקית שלי,  למגוחכים. אני
לא יותר ממרגלת.  אני לא באמת שם.  ואני שונאת את הגרעין הזה כל כך,  ניסיתי שוב ושוב לנתץ אותו.
כלום לא עזר, זה נשאר.   מה פירושו להיות נאמן לעצמך?  הצורך הפנאטי לשוב ולבחור (אבל במה? במה?), 
יש אנשים הרואים בכך סימן לכוח, אני רואה בזה סימן לחולשה. בעיקר עייפה כל כך עייפה.    הלוואי ולא הייתי יודעת כל כך.  ואולי אלה סימני נערות דווקא, העייפות הגרומה של שלהי שנות העשרים. ואז יש תקווה, ובעצם אני בנאלית, וכל חיי רק רציתי
להיות כזו.  ומה זו גלות בעצם?      

 

אני רק רוצה לרצות.

 

לפעמים אני קוראת את
הגדולים, ההוגים הגדולים, ומוצאת רעיונות שחיברתי ונסחתי לפני שנים, ביומן או
ברשימות . מה זה אומר? הכל רוח אחד,  ולכן
לעולם לא אוכל להשתייך – אך לעולם לא אוכל לגלות;  רוח אחד לכל.

 

2 מחשבות על “גלות

  1. תזהרי (:
    אפשר להתמכר לזרות ולהרפתקה של להמציא את עצמך מחדש
    ולעזוב את הארץ הרעה הזו זה תמיד רעיון טוב, עם או בלי קשר
    וודאי את אילוזית הדת

    אהבתי

    • אני דווקא לא רואה בדת אילוזיה, בטח לא אילוזיה גדולה יותר מהעלק פוזיטיבזם הפושה במחוזותנו מאמצע המאה העשרים.  המדע עוסק רק במה שניתן לדעת, כלומר מה שמדיד.  אבל בהחלט יש יותר מהנראה. לאמונתי לפחות.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s