הולוגרמות (2)

 

יש לי עולם פנימי מאוד מאוד רחב, ואני מתחילה להרגיש שאולי יש בכך בגידה בגבר.  נכון שמותר לכל אדם שיהיו לו המחשבות והתשוקות שלו, אבל אצלי מדובר במרחבים עצומים, שגולשים לכל עבר. ובכל זאת הציפייה מבנזוג שהוא יכיל את כל זה. ומי יכול ?   אני מרגישה שככל שהעולם הפנימי  צומח, כך אני מרחיקה את עצמי מהסיכוי ליצור אינטימיות ולשמור עליה.  אני מקיפה את עצמי בכל כך הרבה, אם אנשים אמיתיים ואם הולוגרמות,  עומדת בתוך כל המדבריות האלה, ועומדת לבד.  ומי שיוצא אתי,  נדחק מייד רחוק. והוא כמעט ולא מכיר אותי. מצד שני, כולם מרגישים הכל – מעטים יודעים לנסח.                                              

 

                                                                       *

סוף סוף הגיע 2666 של הסופר הצ'ליאני רוברטו בולניו.   זה סופר מהזן שלי, שחשוב לי לקרוא. הכתיבה מזכירה קצת את תומאס פינצ'ון האמריקאי, למי שמכיר.  2666 הוא ספר האחרון שחיבר בולנו, לפני שמת בגיל 50, בספרד, והעובי של הספר שהגיע בדואר במעטפה כתומה, 900 עמודים,  כמו אמירה על מה שכתבתי פה בהתחלה, מצביע על העולם הפנימי המתעבה. כך גם התשוקות. 

 המיניות שלי התפתחה בצורה לא נתפסת וכך גם הסטיות , המורכבות האינטלקטואלית, וכשרון ההסוואה.  אנשים מבלבלים התאהבות עם משיכה מינית – זה בפירוש לא זהה, רק אנשים ממורמרים אומרים כך. אבל אני רוצה משפחה וחבר לחיים ולא טוב היות האדם לבדו. ומשום מה גברים נוטים לי חיבה. חודש וחצי הייתי עם א'.  קראתי איפשהו שהרואין נותן תחושה שדומה לאורגזמה בחזקת 10.  ההתמכרות מגנטית.  אז אם נותנים לאדם לאהוב  בעוצמה ודחיסות לא נתפסת, כמעט הרואינית, אין להתפלא שהלב שסוע, מלא בוץ, כמו ריאות של מעשן. כמו ספור שסופר יותר מדי פעמים, תמיד באותו טון, ועם אותה התחלה ועם אותו הסוף. הייתי חמדנית מדי מבחינה רגשית. עכשיו אל החיים האחרים. ובלי חרטות, אה?  2666 זה כמעט כמו השטן,  ספר על תשוקה בסופו של דבר. ספר שעוביו כמעט 1000 עמודים חייב להיות ספר על תשוקה. אחרת מה יחזיק את הקורא בין כל הפאקינג דפים?    אבדתי, כנראה, את היכולת להתאהב. אבל זכיתי ביכולת לנסח.  בסופו של יום, אבדתי.