טיפוס

 

הבעיה העקרונית היא שמרגע שטפסת, עלית
לאיזשהן פסגות – השתנית. אתה זוכר את הפסגות, מרחפות בקלות ורודה-אפורה, אתה זוכר את עצמך מטפס.  מביט מלמעלה (ולו לרגעים), ידעת בדיוק מה הרגשת. ואתה יודע שלא תוכל
לשכוח את התחושה  לעולם, כל עוד אתה
חיי. לא יכול לוותר על התקווה להעפיל
שוב.  ואתה יודע שנתת הכל, שלמת בדם.  ואתה יודע שלא תוכל לאהוב כך לעולם כי המיתולוגיה של
האהבה, הכישוף שלה, על הפסגה הכישוף סר – משהו אחר נגלה. ואתה מבין שיש משהו גדול
יותר, ולא יכול לשקר.  ואתה קולט שאהבה
היא השאלה אבל לא התשובה.  וישנה אינסופיות לכל עבר, ואתה חולם את זה ומדבר
את זה ומפזר את זה ועדיין לא שם.  ואתה
יודע אבל שוכח לחילופין.   ואתה יודע שפסגה
הפוכה היא תהום.   ואתה מבין, כל מה שיש
בעולם מצוי בחייו של כל אחד ואחד, כי החיים הם מהות אחת.  ואתה שוכח ונזכר. וכך לתמיד.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s