לבטים

 

אני ו-ד' יוצאים בערך שבועיים.  הוא למד אתי בתואר הראשון בירושלים, ועכשיו עושה תואר שני.   עם א' ,כמו שכתבתי, יצאתי חודש וחצי.  נפרדנו לפני איזה…חודש. אבל הוא לפעמים עדיין מתקשר ואנחנו מדברים. ד' גדול ממני בערך בשנתיים, נמצא במקום מתקדם ובשל. הוא כל כך שמח, כל כך אופטימי, ואני בנאדם קצת מלאנכולי. אני משתדלת להיות שמחה יחד אתו, ואנרגטית, אבל בפנים זה מרגיש לפעמים זיוף. אני כן מרגישה כימיה עם ד', וזו אני שיזמתי שנצא  (פעם היה לנו דייט לפני כארבע שנים, אבל לא הייתי בתקופה שיכולתי מערכת יחסים), אז למה הזרות הזו ביננו?  שמח ואופטימי , הוא בחור מאוד מוכשר ואינטליגנטי, חובב ציור  ואפילו קרא את טולסטוי ואת סאלינג'ר…אני פשוט צריכה לתת לזה זמן. 

ההרגשה שלי בשנה האחרונה, עם כל בחור שאני מכירה ,  יש מן קיר של זרות שאני מתנגשת בו בנסיוני להתקרב. כאילו אני לא באמת יכולה להגיע ולהושיט יד, אלא נמצאת בתוך חומות בלתי חדירות, שקופות.  אני נורא רוצה שהחומות האלה יפלו ומישהו יצליח לגעת לי בלב.  אבל זה לא קל, בפרט שאני עדיין אוהבת את ההוא.  פעם בכמה זמן אני חושבת ונזכרת בו ובוכה. לפעמים בוכה בלב ולפעמים בוכה ממש. אל תעשי מחייך אנדרטה, אני שבה ואומרת לעצמי.  הוא לא שווה את זה, אף אחד לא שווה את הדמעות שלי.

 

קשה להיות בזוג.  וזו עבודה ככל העבודות. אני מתכוונת לזוג כמערכת יציבה, לא כזו שמתפרקת אחרי חודש חודשיים. צריך לבנות הכל על אמון, לא לשקר, לא לבגוד, לא להעמיד פנים כשנוח להעמיד פנים. למצוא בתוכי את הדברים הטובים ולהחצין אותם.  זה קושי שמשותף לכל מי שהתנסה בזוגיות והיה שם באמת. ואני משתדלת מאוד להיות שם.   אני מנסה לא לשפוט את עצמי בחומרה רבה מדי,  רק בשנה האחרונה התנסיתי בזוגיות ממש, מאז גיל 21 בערך שנגמרו שני הקשרים הארוכים עם המיתולוגי ועם ס'.  יכול להיות שזה נשמט ממני מהר מדי, אבל אני יודעת שניסיתי כל שביכולתי, וזה בסדר.  גם הבחורים שאני מושכת אלי הרבה יותר טובים:  בטווח 27-32,  בד"כ עם רקע אקדמי בתחומים שלי, שמחפשים באמת קשר.  כשרוצים, אז הדברים מסתדרים בתאם לרצון השליט.   אבל לחיות עם הרצון, זו המשימה היותר קשה.  ואני חושבת שיש עוד בעיה, והיא בעיית הזהות שלי: אין לי זהות מוגדרת.  פעם אמרתי את זה ברומנטיות ועפעפתי בעיניי. כיום אני מבינה כמה זה מקשה עלי ליצור תקשורת עמוקה, כנה עם מישהו.  אני רוצה להיות כל פעם אדם אחר, אני סוג של שחקנית. אבל הבחור רוצה לדעת מי אני, וקשה לי מאוד לנסות להסביר.  ולפעמים כשהם מבינים, הם כבר לא רוצים להיות שם.  כי יש בי חלקים קשים מאוד להכלה, חלקים אפלים.  אפילו ביחס לאחרים.  ויש גם חלקים נפלאים ומזהירים, אבל זה עדיין מה שזה.  בעיקר צריך הרבה הרבה זמן יחד, כדי שנוכל להשתרג זה אל זו.  אני לא מאמינה בפלאים, ומה שבא בקלות, בקלות גם הולך.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s