אני נורא רוצה לקוות שיש ליהדות משהו להציע לי. משהו שאני צריכה ויש שם.  שנתיים אני לומדת אצל רב שהוא עילוי,  ואין כאן שאלה דתית אלא, לעת עתה, פילוסופית. או תיאולוגית. למרות שאלה מושגים שזרים ליהדות אבל אני פשוט מוכנה להאחז עכשיו.   במשנה, מסכת אבות, יש כל כך הרבה חוכמה.  אבל החוכמה שאני רואה שם היא אנושית, וזה נפלא ומעולה אבל לא פותר את שאלת הסבל.  במקביל אני לומדת בצורה יסודית את מורה נבוכים לרמב"ם. טפוס מעניין, עילוי חצוף בעל חוש הומור לא קטן.   מורה הנבוכים עוסק בפרשנות לנבואה, עבור אדם שהוא גם מאמין וגם נבוך מול מה שלא מצליח להשיג בשכל הישר. הרמב"ם מעוניין בהעמקת האמונה באמצעות השכל.  הכל נבון ויפה וגם מרגש אבל הסבל האנושי, אי אפשר לרצף אותו בתובנות שכליות.   למרות שאני מעוניינת בתובנות ואני מכבדת אותן ואני אגנוסטית, זה עדיין קשה לקום בבוקר. זה עדיין קשה לתחזק את הקשר החדש עם ד', שהוא פיסיקאי וחמוד וקורא טולסטוי ומצייר והכל צריך לעבוד. זה רק אני , אני פשוט הרוסה רגשית בגלל ההוא . אבל זה שקר, כי זה לא ההוא אלה החיים שהרסו.   אבל אם להיות כנה הדבר שבאמת מפריע לי זה שאת החלומות שלי לא הצלחתי להגשים ויותר ויותר נראה שלא אצליח.   ואני כועסת על השם, ששם חלומות כאלה בלבי כדי שייסרו אותי. חלום על אהבת אמת שנגוז מולי, ממש מול עיניי. חלום על עיסוק במשהו ספציפי שלא כל כך הסתדר, וחלום נוסף אחרון, שעוד לא נשבר ועליו אני שומרת ומגנה הכי הכי חזק.   אם לא היו לי כל מיני שאיפות גם לא היו אכזבות קשות.  אבל לשקר לעצמי ולומר שאין לי שאיפות זה סתם דבר ריק.  כי יש.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s