אהבה נכזבת לאלוהים

 

אני רוצה פחות להיות עבור אנשים אלא
יותר עבור תופעות, עצים רוח עננים קלים. אנשים הם הדבר הכי מפחיד שיש.  אולי בדידות היא מצב טבעי? בטבע יש
חוקים וזהו. אנשים אי אפשר לדעת,  אנשים
מפחידים מאוד.

 

אני לומדת
יהדות כשנתיים, ואני אגנוסטית. מה זה אומר?

אני לא יכולה להיות ממש דתייה כי אני
פשוט לא ממש דתייה. אם הייתי אז בהחלט הייתי. אני זוכרת שדברתי עם ליבה, אשתו של עמית, והיא
אמרה שבמצבים קשים האל האיר לה , והרגישה ממש נוכחות. כאילו הוא הדליק
לה את האור.  לי לא נדלק האור
במצבים קשים, מה אני יכולה לעשות?

הרב מדגיש כל הזמן
שיש רק את העולם ואת הטבע, אי אפשר לחפש התגלויות כי אין. מבחינת היהדות
ההתגלות הייתה רק בהר סיני או מול הנביאים כשהנבואה הייתה שורה בארץ.  אבל כשאני מסתכלת על זה, זה נראה כמו מיתולוגיה מאוד מאוד מהודקת שאנשים יצרו ומספרים כדי לגלגל את המין
האנושי הלאה.  ואולי יש שם תחכום ועומק
וגאונות, אבל אולי זהו?   מה
מוסרי כל כך בבריאה? אני לא רואה מוסריות, אני רואה יקום אדיש וחסר פניות, אני
רואה נצח אדיש. לא, לא נצח. אני רואה תנועה אדישה. אני מרגישה כיום קצת יותר ביטחון
בטבע, הטבע מעולם לא פגע בי כמו שבני אדם פגעו. הטבע לא מרושע כמו
בני האדם.  הטבע פשוט נמצא, הוא זז ופועל
והוא מה שהוא, בלי לרצות להיות משהו אחר. אני מקנאה בטבע לפעמים. אני כן מרגישה שיותר קל להבין את הטבע כי הוא מציית
לחוקים שאפשר ללמוד. 

פשוט לנוע כל הזמן בין הקסמות ממידת
התחכום והעומק השכלי והרוחני שיש ביהדות, לבין הבנה שזו כנראה מיתולוגיה מאוד מאוד
מותחכמת ומעניינת ומבריקה ותו לא.  אני
מנסה להלביש שם מיתולוגיה ולהכנס , ולא מצליחה. אני רוצה אולי אבל לא מצליחה.  אני חוששת שבלי אהבת אמת זה לא יילך. כשהוא שבר את לבי הבנתי שלא אוהב עוד לעולם. ארבע שנים עברו ואין זה אלא
מדבר. מצד שני אף אחד לא מבטיח לי שאילולא הייתי פוגשת אותו, הייתה לי אהבה.    לכל
כך הרבה אנשים בעולם אין, ולכל כך הרבה יש. אני גדלה ומבינה שאני בחבורת אנשי
האין.

אז מה, אחליף מיתולוגיה אחת באחרת?  נו מה זה לא הרעיון בדת?  כן אבל אני מאמינה שיש מעבר למה שנראה. כן, זה כן. אני אגנוסטית. אבל באשר לדת עצמה, מעמד הר סיני, אין לי דיעה לכאן או לכאן. בפשטות אינני יודעת. אני נוטה להאמין שהמטאפיזי לא נוגע באנושי בצורה שהיהדות תארה.  אני רוצה להאמין, כי קשה לי ההתנשאות של העם היהודי.   אני חושבת שאצל אנשים דתיים יש נקודה עיוורת כמו אצל אוהבים.  המאמינים מאוהבים אהבה נכזבת באלוהים. הם מדברים אליו כל יום, והוא לעולם לא עונה. יש רק שמועות, שפעם, אולי. אבל הוא לא עונה להם, כבר אלפי שנים לא עונה והם ממשיכים. הו הכל גדול עליי. החיים האלה.  הסקס, הבשר, הכל גדול עליי. ואני כנראה לא שפויה, למרבה הצער.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s