אלוהי הזיכרון

 

רק עכשיו, אחרי שהבנתי שכולם לא יודעים,  אפילו גדולי המוחות המאמינים כמו הרמב"ם או הרמח"ל או כל ה-ר' שבעולם, שהבנתי שכולם מחפשים וכולם מפחדים להסתיים וכולם כמוני בדיוק, שהבנתי שכל מה שיש בעולם קיים בחייו של כל אחד, כי החיים הם מהות אחת,  עכשיו אני מסוגלת סוף סוף להרגיש שלמה מעט באנושיותי. הבנתי שהפילוסופים והמאמינים כולם מחפשים עם פנס רך בחשכה, ולכל אחד מערכת היחסים שלו עם הלילה, והם לא יודעים, וגם ההמשגה בתנ"ך , המיתולוגיה היהודית, זה כל מה שהיא – מיתולוגיה, והם יודעים שזה כך וזה בסדר כי לעולם לא נוכל יותר מזה אבל אפשר לדעת רק את מה שניתן לדעת,  אני רגועה יותר, ומרגישה שהכל בסדר.   כמה חזק להרגיש אהבה ללא נמען, אהבה אמיתית לא זיוף שכלתני או משהו שכתוב על דף, משהו חושני ואורגני שאפשר למעוך אותו, כלומר לאהוב את הרקמה האנושית (רק לכמה רגעים), זה כל כך מפחיד כי זה אומר שמחד המחיצות של האני נמסות, וזה מאיים, כי החיים ראשיתם בקפסוליזציה והרי התא הוא גורם מגודר, ומאידך זה אומר שמהחיצות של האני נמסות, מה שפותח פתח לשנוי עמוק ואני הרי , השנוי הוא האלוהים היחידי שלי.  אוי, אני כל כך פוחדת למות, אני כלכך פוחדת מהסוף. והרי הגועל מהזקנה הוא רק הסוואה, המחשבה התופסת את סופה ומשליכה ממנה. אני כל כך פוחדת למות וזה בסדר, זה בסדר ואנושי ואני גאה על האנושיות שלי לשם שנויי, אני כבר לא עובדת את אלוהי הזיכרון, גם לא כופרת בו.  פשוט יצאתי מהאדמה אל האויר, העננים קלים בשמיים, והתחלתי בחיים.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s