למה הפסקתי לכתוב

 

אני נשאלת לפעמים על ידי אנשים, למה הפסקתי לכתוב.  והאמת שהתשובה פשוטה, ומורכבת מכמה מסכים שמסתירים זה את זה, עד שמתגלה האמת.

המסך הראשון הוא הקנאה. אני מקנאה מפני שאני מבינה כמה קשה היום להעשות סופר חשוב ומרכזי. הכישרון הוא רק תנאי הכרחי אבל מאוד לא מספיק. כשדוחפים את תחושת הקנאה ומחפשת להעמיק בה, מתברר שהיא מכסה על משהו אחר.  אולי קשה להעשות סופר מרכזי, שישימו אליו לב. אבל דווקא קל לפרסם ולקבל הזדמנות להשמע, ביחס לתקופות אחרות. אם כך, זו לא האמת. המסך הבא הוא התחושה שצריך לעבוד מאוד קשה ולהתמיד, ואילו אני אדם לא אסרטיבי וחסר בטחון, ולכן אין לי סיכוי. גם זה מתברר כמסך דק שנקרע ברגע שמתקרבים אליו עוד. כי לעבוד קשה עבור משהו שאוהבים ומאמינים בו, זה תענוג. ואם זה היה נכון, יכולתי להתקדם בעצלות רבה ולכתוב כל פעם מעט, עד שהיה בידי מספיק כדי לפרסם. אבל אינני כותבת. אני יושבת שעות מול הדף הלבן ובוהה. אם כך, זו לא הנקודה. המסך הבא קשור למה שקרה לי בארבע השנים האחרונות, והחל בגיל 24.  במובן מסויים המסך הזה ניזון מהשניים הקודמים, הקנאה והבהלה מול כמות העבודה שצריך לעשות כדי להשלים מהלך ספרותי. מפגש עם אדם שמסור לאמנות באמת ובתמים ומוכשר לה, יכול לשתק. בתחילת ההיכרות היה נדמה שהוא מבקש לעזור לי ואכפת לו ממני מאוד. משהתבדה הרגש הזה, אבדתי גם את תחושת הטעם ביצירה. אבל זה לא מדוייק, כי את האמון האינסטינקטיבי שלו בי אי אפשר למחוק, ואם לא מתקיים ביננו קשר, למה שישפיע עלי לרעה עכשיו כשאני בחדרי מול הדף לבד? גם זו אמטלה.  המסך הבא, אני לא אדם מילולי. יש לי תפיסות אינסטינקטיביות ומהירות שבאות והלכות מבלי שאספיק לחבר להן מערכת מונחים וורבלית.  הגם שזה נכון, ואולי תכונה שכותב צריך להתגבר עליה, אבל כך פועלים האנשים. אם אני רוצה לכתוב משהו, אצליח לשתק את המחשבות החשובות ביותר ולסדר אותן. אולי זה ייעלה במאמץ, אבל זה לא בלתי אפשרי. את המסך הזה היה קשה להסיט ביחס לקודמים. אולי דווקא כי מתקדמים אל האמת. מה הלאה?  כאן פרושה התחושה שיש התנגשות בין המוסר והאתיקה לבין המעשה האמנותי.  המעשה האמנותי לא מכבד שום סמכות ובפרט לא סמכות אתית. וכבר ניטשה אמר שהאמן הגדול הוא אדם קטן, ולהיפך. אך גם זה לא הכרח. שכן לא חסרות דוגמאות לסופרים שהיו בני אדם. אפילו שומרי מסורת.  אבל אני לא רוצה לעשות כתיבה כזו, כתיבה שמשרתת את רעיון האמונה, את מיתולוגיית מעמד הר סיני. שקורסת מול השירה המושלמת של הנביאים והספורת המושלמת של גיבורי התנ"ך.  כלומר, אני מחפשת בכתיבה מימד נוסף של חירות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s