4.5 שנים מאז האסון שהתרגש עליי.  אהבה שהפכה אותי, כמו בראיון עם ערפד של ג'ין רייס (רובנו מכירים את הסרט) דומה למושא אהבתי.  הפכתי , כמותו, לערפד. הכאב היה מעבר למה שנאמר במילים. אבל התגמול הוא עוצמה. אף אחד לא יכול לפגוע בי דרך הלב. גברים עומדים די מבולבלים מול האוטונומיות שלי. אני לא משועבדת עוד. רק להוא ולמיתולוגי. אבל הם לא בחיים שלי. ואם כך אני חופשיה באופו ריק. כמובן שגם זו סוג של מיתולוגיה, אבל  למה שבאמת עברתי אין שם.  מה אני? לא תלויה. אני יכולה להיות או לא להיות עם מישהו ושתי האופציות יהיו טובות. אני יכולה להכנס לקשרים או לא להכנס לקשרים. אני יכולה למשוך אלי כמעט את כל סוגי הגברים שאני רוצה. יש לי יכולת בחירה גבוהה. כל זה במחיר האובדן של אהבת אמת.  אין ארוחות חינם, ואני שלמתי. האל יודע ששלמתי.  נתתי הכל. ולכן קבלתי כמעט הכל.  אני זוכרת את עצמי מתגוללת על הרצפה, בוכה, מתפללת לאל שיחזיר לי אותו.  נדרתי נדר, לעולם לעולם לא יישעבד אותי גבר.  וכך היה. ועד כה דברנו רק באהבה רומנטית. ומה , אהבה רומנטית היא נטף מאהבת השם. ככה אני מבינה את המהלך של אברהם אבינו, שמתואר בססגוניות ב"חיל ורעדה" של קירקגור.  אברהם שם מינוס ליד הכל, הוא הבין. ולכן הוא זכה בכל. כמעט.  אברהם הבין שיראת שמיים היא תנאי הכרחי לאהבת השם. גם אני הבנתי.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s