מראות

 

אני יודעת שבמונחים קוסמיים זה מאורע זניח מאוד.  בשולי השוליים אפשר לומר. הוועידה הרפובליקנית, האביב הערבי, שבעה מיליארד נוירונים במוח מרגיש וחושב אחד, כל הג'אז הזה. אבל לאט לאט נשמטת לי היכולת לאהוב.  אני הופכת חלק מהאנשים שנושאים מראה קטנה בכיסם, ושולפים אותה כל אימת שהם נפגשים עם מישהו. אנשים לא רוצים דבר אלא מראות, להחזיר את הדמות שלהם – בעוד שהם עצמם מחזירים דמויות של אחרים. מה לעשות?  הדלק אוזל, הדלת נסגרת, כל אחד ודימוייו.  כמו כוכב זקן שגווע לבדו, מוקף מיליוני שנות אור של כלום.  הלב גווע. מתרוקן לעייפות אדישה.  הסוף החל.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s