גיל

 

קראתי היום קטע מאוד יפה על הזדקנות, של הסופר הבריטי מרטין איימיס.   הוא מתחיל בגיל 40, השער לאיזור 40-65,  בו אי אפשר להעמיד פנים עוד שאתה נצחי. משם עוקב בקפידה אחר התנועות הברוטמרים הזעירות של האישיות, במעלה השנים.   הדבר המדאיג הוא שאני חווה את קשת התחושות שהוא מתאר.  לא בערך, אלא במדוייק. אני סובלת מהפער בין החוץ לפּנים – שם אני עתיקה. אני, כולנו, צומחים לתוך גוף מבוגר שהוכן מראש.  יותר מכל דבר אחר, אני פשוט עייפה. אין לי בעיה עם הלימודים והעבודה, עם תקשורת עם חברים והליכה לארועים, כלומר תפקודי החיים, על כל מה שזה אומר.  אבל העייפות, זה נכון שהיא באה עם הזיקנה?

 

מחשבה אחת על “גיל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s