למה אני לא קוראת שירה

 

למה אני לא קוראת שירה? 

יש שני סוגי שירה:  אמת ושווא.  השווא לא מעניין. אז שירת אמת אני לא קוראת. למה? כי במקום שמנץ הרצון שלי, הזהות, אני לא יכולה שמשהו יעמוד שם, כל כך קרוב. הנשמה נעתקת.  אני זוכרת, פעם ראשונה ששמעתי את הסונטות והפרטיטות לכנור סולו של באך,  אותי לפני ואחרי, וזו לא אותה אחת. משהו נפקח, משהו אסתטי ויפה אבל עד היום אני מתנדנדת.   בקריאת שיר אמיתי, הקליפות הנחוצות  כדי לקיים חיים, הן נעלמות. אני לא יכולה לעמוד כל כך חשופה מול משהו לא אחראי. ה'אני' של האדם השני, המחיצות ביננו מתייתרות, משהו נורא קורה. ואני לא רוצה להיות שם כשזה קורה.   זה מאחורי המחשבות, הרגשות, פשוט לא מן האפשר לאהוב מישהו פשוט בשל המילים שלו.  אני לא יכולה לחלק אהבה בצורה כזו. לא יכולה שישדדו ממני את הסוד שלי כל פעם שאני הופכת דף.  אז אני לא קוראת שירה.  אבל היא בלבי, ותמיד תהיה.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s