לא מצליחה להרגיש, דאמיט. פשוט נשחק המנגנון.  אני יוצאת כל חודשיים עם בחור אחר ולא עושים שום אינטימיות, בסוף נפרדים באדישות. לא הולך לי להרגיש מה אני אעשה…אפילו עם הקולנוען שכביכול יש רגש, אני לא באמת שם. והיום אמרתי, אם אתה רוצה להתחתן אני מוכנה.  אם הוא לא הולך על זה אני מנתקת אתו את הקשר. אין בזה כל טעם, אבל גם כשננתק לא יהיה. פשוט כל הנושא הרגשי פאסה מבחינתי.  אני לא מסוגלת כבר. הייתי טפשה נתתי להוא את הלב שלי לפני 4.5 שנים, לבנאדם הזה שספק אם אפשר לקרוא לו אדם,  ערפד יותר.  עכשיו רק לעשות הצגה אני מסוגלת.  זה עובד לחודש חודשיים, אחרי כן זה קורס. מתי אני כן מרגישה? כשלומדת אצל הרב משנה או רמב"ם וכאלה. כנראה זה הכיוון, גם אם אני לא דתייה. מה לעשות, הלב פונה לשם. אני תופסת את הרגש הדתי כדבר הטהור היחיד שנשאר… בסדר אז זה גם משהו, נעבוד עם מה שיש.  כנראה יש חוקי שימור בדברים האלה של הרגש.   אני כל כך קשורה למשפחה שלי בירושלים.  לא ידעתי כמה הם חשובים, חוף המבטחים והמקור לאושר והאור. דרכם אני יכולה לדמיין עבורי עתיד. בלי המשפחה לא היה לי כלום בעולם הזה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s