* כל מי שעצב אותי אינטלקטואלית, שזה ארבעה או חמישה אנשים פחות או יותר, הם גברים. אני מתכוונת לתפיסת עולם, רעיונות, מחשבה.   כל מי שאני לומדת או מגלגלת בשיחה, סופרים או פילוסופים או רבנים וואטאבר, הם גברים.  זה מצער אותי  ואין לי כוח פשוט להלחם כי לא בא לי להלחם אלא להשתייך לצד המנצח. ואני לא. האם זה בגלל המין שלי? לא בדיוק. אבל יש לזה חלק, בהחלט.  אין לי דחיפות לשנות משהו, כי אני מרגישה שדברים חוזרים למקומם הטבעי.  אני פשוט סבילה ביחס למה שאופף אותי, וזו תכונה נשית. אישור נוסף להשתייכותי לצד הלא מנצח. אני מרגישה שהעולם איננו שלי ולכן אין לי לשנותו.   אין בי כוח להלחם, אך להפסיד אני שונאת. 

 

* כל מה שיפה בעולם והוא מעשה ידי אדם, מעורר בי סבל, אני מקנאה נורא במי שעשה או הגה אותו. כל מה שיפה בעולם ואינו מעשה ידי אדם, מעורר בי סבל כי הוא מצוי לרוב סדרי גודל רבים ביחס אלי, כמו אורן של גלקסיות, הים, האופק המאובק של המדבר…  אני לא יכולה להתחרות בזה, זה כמעט נצח.  ואנשים עצמם מעוררים בי סבל, כי הם זמניים.  הם מזמנים אובדן וצער על שאאלץ להפרד מהם.   יש לי בעיה משונה עם ממד הזמן, זהו כנראה העניין.  אני לא מצליחה לכבד את הזמני, ובנצחי אני מקנאה כל כך.  יוצא שאני לכודה בלי יכולת להשתחרר.  אבל זו פיקציה, כי פאנקייק שוקולד עם ריבה או המבורגר או סושי, שינה טובה של 9 שעות, סרטים מצוירים (בייחוד אגדות האחים גרים)  אלה הם אושר צרוף. הם פשוט אושר צרוף.  אז מה יהיה?

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s