בדרך החוצה

 

איזה זכות; אני לומדת כעת במקביל משנה, מורה נבוכים (רמב"ם)  ואת ליקוטי מוהר"ן (רבי נחמן). זו זכות ללמוד את כל הטקסטים האלה מפי הרב, הוא עילוי וגם ממש מצחיק. אני חושבת שזכיתי, בהחלט. נכון הרבה נלקח ממני בשנים האחרונות. אבל גם קבלתי. איזה מוזר הכל, אבל בעצם לא כל כך מוזר. אחרי שגמעתי, כפשוטו פשוט גמעתי כל כך הרבה ספרים בגילאי 20-25, זה היה אך טבעי. כלומר אחרי שגומעים כמויות רציניות באמת של ספרות, מתחילה המייה בנפש, לחפש מקור גבוה יותר לכל. מקור פרסונלי כן? בתור מישהי שמגיעה מתחום אנליטי, ידעתי שאי אפשר לעשות האלהה לרציונאליות האנושית. או למדע.  ת'אמת, אני לא מבינה אנשי ספרות שאין להם רגש דתי בכלל. כלומר, אני לא חושבת שכולם צריכים להיות דתיים, אבל בעלי רגש דתי… איזה מוזר הכל.  הוא אמר בשעתו שאנחנו הולכים בכיוונים מנוגדים, וצדק. כשעזב את הספרות התורנות בקש  במקומה את אמנות הספור החילונית החפה מהמיתולוגיה מהריח המשיחי. אבל הוא טועה כל כך, ובאופן כל כך יסודי שאין לי מילים בשפה להבהיר את טעותו. הוא גם טועה כי צדק. הכל כל כך מוזר ומרתק. לפרקים מפחיד, מייסר, מגעיל, משגע, הגיוני. הכל מתחלף כמו במסך של אייפד. אנחנו חיים בתקופה שבה הכוח המדמה חזק מאוד. האימאג'ים, המראית, ולעומת זאת השפה שולית. אינטואיטיבית איני יכולה לכפות על עצמי להעשות לכותבת כי אני מבינה שהכתב אבד את המרכזיות לטובת התמונות. תנועת התמונות.  יכול להיות באמת שהספרות סיימה את תפקידה במובן המוכר לנו. העיתונות וודאי, אבל אולי גם הספרות. השירה. הן בדרך החוצה. ומה בכך?

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s