ספרות וקסם

 

* למה ספרות מהלכת קסם? כי אפשר להרחיק איתה מהאנושי, ואפשר להאמין לה.  ולכן היא לא מהלכת עלי קסם, כבר כמעט שנתיים. אני קוראת ומרגישה את המניפולטיביות  ואת אי נטילת האחריות. ברור, זה לחם חוקה של אמנות. היא משוחררת , חופשייה. אז אני כבד לא יכולה לקבל את החופש כמתת כזו ששווה לזרוק עבורה הכל.  בגיל 26 התחלתי ללמוד אצל הרב. למדנו נושאים ספוראדיים ואחרי כן במסודר את הרמב"ם ועכשיו משנה.  נוצר אצלי סוג של הלם, הלם שלא לווה בהפיכתי לדתייה. אבל הלם עמוק, ששנה את מי ומה שאני.  נדמה לי שמי שבא מבית חילוני ולומד ספרות תורנית ולא עובר הלם מקביל, לא קלט את העניין עד הסוף. וגם אם בא מבית דתי , הרי מתישהו יהיה חייב לעבור מרי אתאיסטי, אחרת אין טעם באמונה.  אז אם נחזור לספרות, מה שקרה זה שלראשונה נתקלתי בכתיבה שמחד משתמשת באמצעים ספרותיים, מצד שני דורשת יכולת נתוח סמי מדעית, ומצד שלישי תובעת את כל האינטליגנציה הרגשית שנחנתי בה.  זה פשוט מציב רף (וגם אינטראקטיביות) שספרות רגילה לא יכולה לו. בין היתר כי ספרות תורנית היא קורפוס משותף של אלפי אנשים, אלפים שבהכללה גסה מכבדים זה את זה למען אותה מטרה. ואילו הספרות היפה, או העיון, היא פיסות ספוראדיות של הוגים סוליסטים.

 

 אני בכלל מנסה להיות סלחנית כיום  לאנשים, למרות המניפולציות.  וזה לא כעס על הסופר שמפעיל מניפולציות על המערכת הרגשית, ברוב המקרים בקור רוח ובתכנון הנדסי.  זו התחושה שאין לו באמת לאן ללכת.  ברוב המקרים זו רק ראווה של דחפים וכוח.  ואין לי כוח.  אז אני מנסה לחזור לקריאה ממקום אחר, לא לבקש אמיתות או טוהר או תיקון מידות או חמלה וכו.  גם לא רוחניות. אלא  שיתוף, שיתוף בעול הקיום, באבסורד ובצחוק שלו.  כן, בצחוק שבקיום.  את זה אני מסוגלת לקבל. 

 

* חשבתי על זה הרבה. אני לא אוהבת להיות בת, ואם היתה לי בחירה הייתי מעדיפה להיות בן (מעט רגיש מהממוצע ובכל זאת). אבל לא נורא, זה לא יכול ולא ימנע ממני להשיג את מה שאני רוצה.  אולי דברים אחרים ימנעו – זה לא.   למה מבאס להיות בת? כי למשל כרגע לא בא לי להתעסק בטירוף בנושא קשר רציני ואני חייבת . כן אני בזוגיות, ואם חלילה נפרד אצטרך מיד בלא כל דחוי לדאוג לזוגיות אחרת. הבחור מקסים, והאמת שכל השנתיים האלה לא היה חודש שלא הייתי בזוגיות. זה לא שאני לא יודעת לחולל ולתחזק מערכות יחסים. זה פשוט שאני לא באמת שם. זו למשל דוגמא לאילוץ אל סיטואציה בגלל שאני בת. הייתי שמחה להתחתן בגיל 37 וכרגע להתעסק דווקא בדברים אחרים. אבל אין בחירה , כלומר הבחירה הנשית בתחום הזוגי היא פיקטיבית.  זה תחום מגביל, הרה גורל לנשים, שנסגר מהר מאוד לכאן או לכאן. יש יוצאים מן הכלל אבל לא בזה עסקינן.  בקצור, אני חייבת לנתב חלק עצום מהמשאבים הרגשיים שלי, שגם כך מצומצמים לאור הלימודים והעבודה,  למערכת יחסים. וכמובן לחברים כי אין דבר כזה זוגיות מנותקת, זוג תקני הוא חלק ממרקם חברתי.  בקצור שודדים ממני כל הזמן משאבים שמנותבים לאנשים אחרים רק בגלל שאני נקבה ולא זכר.  זו החברה ואלה החיים.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s