אולי הכתיבה רק תרוויח

 

נראה לי שהשנה החדשה היא בסימן של מבנים חברתיים אצלי.  במחלקה שבה אני תלמידת מחקר מתקיים סמינריון שבועי. זו דרך לא רעה ללמוד על הרגלי התנהגות. שמתי לב שבנות אף פעם לא מדברות (כמעט אף פעם). וגם מיעוטים, אם יש, לא מדברים. אפילו בנים ממוצא רוסי שעלו בגיל צעיר לא כ"כ מדברים.

בנים צברים חשים בנוח לאין שיעור ביחס לקבוצות האלה. למשל, הם אלה שיקומו לסגור או לפתוח חלון.   מה עוד?  רוב הדברים הכי בנאליים, הכי שחוקים – הם גם הכי נכונים. כל הסטיגמות והאמירות שאיכשהו למדו אותי בתהליך התירבות לא לחשוב או לומר, מתבררים כקולעים ביותר. אבל רק בקירוב מסדר ראשון. כשמנסים לדייק הלאה הם כמובן לא מספיקים ואז דרושה חשיבה מתקדמת יותר.  נראה לי שאני נמצאת בגיל ובנקודה שכבר אי אפשר לברוח מדברים לתחושות מלאנכוליה או פנטזיה או הדחקה. אי אפשר אלא להתמודד עם הדברים כי 28 זה להנעץ בחיים.

נכון, אם יכולתי הייתי משנה פרמטרים במי ומה שאני, אבל אין לי כזו יכולת ומוטב להתמקד במושג.  לימודיי הדת חשובים לי, אז יופי. הציונים שהשגתי מעל ממוצע 90, זה יופי. בחור? זה הלך והשתפר ונדמה שלפחות לחולל קשר הצלחתי.  והבחור מוצלח אובייקטיבית.   יש לי דודה שהיא גאון בנושא החברתי, אבל היא ובעלה גרים בארה"ב. בהחלט יש לי מה ללמוד ממנה, ואני יודעת שתשמח לקשר קרוב יותר. כשבקרתי אותם לפני שנתיים בפנסילבניה, זה נתן לי כל כך הרבה. הם משפחה כזו שיודעת בדיוק איך להתקבל ומה לעשות. הדוד שלי רופא אבל זה לא רק זה. זו השליטה שלהם בדקויות הדינמיקות שמעולה בעיניי. אני שמחה שהנושא מעורר בי תשוקה, כי בעבר הייתי אדישה. והצעד הראשון זו תשוקה. ברגע שיש תשוקה היתר בא יותר טוב. 

הדילמה שלי לגבי כתיבה היא שכתיבה מרחיקה מן החיים.  זה לא חייב להיות ככה, כמובן, אבל זו ההשפעה שיש לה עלי. מצד שני אני לא רוצה לוותר על משהו שאני אוהבת, משהו שאני טובה בו.   לפני חצי שנה נפגשתי עם עורך בכיר באחת ההוצאות הגדולות בארץ. החלפנו מיילים לאחרונה והוא אמר שקרא והתרשם ומוכן להפגש אתי שוב ולעבוד על זה. אבל דווקא עכשיו זה שם אותי במקום של שאלה כי חשוב לי יותר להתמקד במה שפרטתי , בבניית הזוגיות ובלימודים/עבודה וכמובן למידה של תהליכים חברתיים.  נדמה לי שעדיף לבוא לכתיבה ממקום יציב ומוגדר יותר, נטוע בחיים. אין ספק שהכשרון הטכני לא ילך לשום מקום, אולי להיפך. אולי הכתיבה רק תרוויח. ואם לא? בעסה, אבל לא אחריב את החיים שלי בשבילה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s