לטאטא מתחת למיטה

 

היום כשקמתי מהמיטה, דרכה רגלי על "חיל ורעדה" של קירקגור, ספר שנעלם לי מהראדר וכנראה התחבט מתחת למיטה שלי.  עם הנקיון היסודי שערכתי אתמול, כנראה טאטאתי אותו החוצה.  על כל פנים, זה מביא אותי לנושא של פרשת "וירא", שעוסקת בספור העקדה וגם בגורל בסדום, שני תותחים כבדים ביותר.  קירקגור מדבר על מעשה העקידה בלהט, אבל פותח את ספרו בהכרה בכך שמדובר במעשה קשה מכדי להבין.  מה שהוא לא עושה זה לחבר את העקידה לאספקט לאומי כלשהו. הוא מתייחס לכך כמעשה פרטי.  שמעתי היום משהו שלא שמעתי בעבר נושא עקידת יצחק , מאדם בשם קלונימוס קלמי שפירא ,האדמו"ר מפיאצנה, שנהרג בוורשה בתקופת השואה, ואחריה מצאו בכד חלב את כל דרשותיו. הוא אמר שהאל אמר לאברהם שלא יכול בעתיד לגאול את ישראל, כי חטאו. אברהם אומר, אז מה נעשה? חטאו. האל פונה לעקוב, ויעקוב משיב אותה תשובה.  האל אז פונה ליצחק, ואומר לו יצחק, אני עקדתי את עצמי. איפה היה יצחק אבינו בזמן חורבן בית ראשון או שני? יצחק אבינו לא נעקד אבל היה מוכן לכך, כלומר היה רצון ולא מעשה. בשואה זה הפוך, אף אחד לא רצה ואף אחד לא נשאל, היה מעשה אבל בלא רצון. יוצא, אומר האדמו"ר, שהשואה משלימה את העקדה. בשואה רצחו אותנו בלי רצוננו, והרצון היה בעקידת יצחק. וזה לא היה בבית ראשון או שני. העקידה הושלמה בשואה.  זו אמירה שמהדהדת בתוכי שעות רבות מאז שנתקלתי בה. אפשר רק להקשיב ולשתוק אני מניחה.  כל זה תוצאה של נסיון לטאטא גם מתחת למיטה !

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s