לב רקוב

 

יש לי הכל כרגע.   חבר מקסים ,  מספר מעגלים חברתיים, כולם מסביב אנשים מקסימים לגמרי.  הקשרים המשפחתיים טובים.  הלימודים והמילגה גדלו.  אבל בפנים אני מרגישה…איך לומר? הלב הנרקב. אני מתגעגעת אליו כל כך, כל יום, יום יום.  מושג הזמן אצלי שונה מאחרים, אין בי שכחה. זה פשוט לא קיים. יש לזה יתרונות, אבל במקרים מסויימים זה חסרון.  אני לא יכולה להפסיק לאהוב אנשים, לא יכולה להפסיק להתגעגע.  לפעמים אני מתגעגעת לאנשים שאפילו לא אהבתי, פשוט הזכרונות חזקים, המפגש , הצבעים והקולות.  אני מפוצצת מאהבה,  יודעת שהרגש לא מאפשר, לא יאפשר לי, להרגיש כך עוד.  זה כואב, בעצם להבין את הזמניות של הכל. כי אהבה היא הדרך היחידה לעכב את המוות. ואם לא מצליחים לאהוב,  אין מחסום פנימי בפני הסוף, ואנחנו בני תמותה. כן, לכל הנצח אדיש.  לפעמים חושבת, אם הייתי מאבדת אדם, לפחות הכל היה מוכרע, הייתי יכולה להתאבל וזהו.  עם אבל יותר קל לי. אבל עם מצב דואלי, עם הבנה שאולי לעולם לא יהיה תיקון למה שקרה אתו,  אני צוללת בחשכה.  כמהה לשנות התואר הראשון, כשהייתי עלה נידף ברוח, שלא ידעתי אם אשרוד, אם אחיה.   כל שנה נותנת כוח מזויף, תחושה של הצטברות. של מומנטום לקראת משהו. אבל זה הרי הבל, שקר.  ומה נותר? המשנה, המורה נבוכים, פרשת השבוע. אדפדף עוד ועוד ולא אמצא נחמה.  אין נחמה.  חשבתי, אם אנווט את חיי כך שיהיו מושלמים, כמה שיותר מושלמים, הכל הכל וי,  אז זה יסתדר. ואין זה כך.   המכתש עמוק.  אתמול נסעתי לנתיבות, נפגשתי עם קרובת משפחה. דברנו והשתדלתי לנחם אותה אבל תוך כדי שיחה הבנתי שמצבי גרוע משלה.  אצלה יש אחידות בין פנים לחוץ, אצלי לא. הכל הצגה.  אין לי נחמה, בבקרים הכאב נכרך סביבי, עלי לחייך ולקום. וחושבת, כשאהיה נשואה, אצטרך לזייף ולשקר כבר מרגע פקיחת העיניים.  איך אפשר? כן, כמו שאומרים, החיים הם במה. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s