להבין את הפיקטיביות

 

אז אני אגנוסטית עם פקסל אמונה, אבל הפיקסל גרם לי ללמוד בהתלהבות ולהיות מסוגלת לחיות טוב.  כל כך הרבה ממי שאני מכירה מסביב נאלצים להשתמש בכדורים או פסיכולוגים. אנשים לא מסוגלים לחיות, לחייך, בלא קביים?     מרגישה בנפש שיש יותר, יש שם משהו..איך לומר?  מה שנמצא ביסוד הכל.  אולי הדיבור עצמו מזיק.  אבל אני אדם דיאלקטי ומה יהיה כשיגיע המהלך הנגדי?  מה ישאר?  שאלת האמונה גדולה על השואל/ת. אני מרגישה יש, אבל לדבר עליו אי אפשר. 

זו תקופה טובה מאוד אבל לפרט ולדבר על הטוב בחיי – לא אוכל. רק אומר שזו תקופה טובה, ולא סתם אלא תוצאה של המון עבודה ובחירות נבונות.  

יצא לי לקרוא את רוגל אלפר לאחרונה. הדיעה שלי על דכאון (מינורי) שונה מהמקובל.  אני מאמינה שמדוכאים לא מיצו את מלאי הצער שלהם – הטיפול היעיל זה לדחוף אדם ישירות אל האמיתות שמסבות צער.  להגיע למצב של פירוק חזק יותר, בו חוצים את הרגש והוא כבר לא רגש.  ואין שפה, המילים מתפרקות לאותיות, לחלקיקים האלמנטריים ביותר של הרצון. אבל זה טיפול בשיטת cold turkey  שיכול להתאים רק לאנשים  שבפנים, בתוכם, יש להם ברזל וחזקים מספיק להיות בכנות.  אנשים אובססיביים לגבי האמת.  פנאטיים של אמיתות.  כדי להבין שכן, מה שמעציב הוא אמיתי, אבל אפשר לחצות את ההבנות, אפשר לחצות את הרגש,  על ידי שמקיימים במקביל תנועה נגדית. וכך, אפשר לצאת מהצד השני של כל חור תולעת.   זה מהלך  עדין ואגרסיבי בו זמנית. 

כשעברתי את זה בגיל 24 (נמשך כשלוש שנים) בהתחלה, פחדתי שאני הולכת להעלם.  כתבתי ביומן: כל מה שהאמנתי בו מת.    להפתעתי, המערכת הרגשית התחילה מתחשלת. סימן טוב שהדרך הנכונה, שבמקביל ממשיכים לתפקד.  כלומר המערכת אט אט מתקנת את עצמה למצב החדש.  אם אתה מרגיש שאתה לא יכול לעשות כלום סימן שאיבדת את המידה הנכונה.  נכון, לקחתי סיכון, אבל היום רק אני אחראית על מזג האויר.  בגיל 24 זה היה כמו אל.ס.די (התסמינים שגיליתי דומים למה שמתואר בספרות המקצועית כלקיחת סוג זה של סמים), אבל בעוד שסמים מחלישים ובד"כ מקטינים את האדם, כאשר מישהו עושה את זה לעצמו , נמצא בכנות מוחלטת, מבין שצריך לשים את המציאות בערבון מסויים אבל לא מוחלט, אז מחלצים חירות יתרה וממנה ניתן להחלים.  בדרך, צריך לוותר על כל מה שידעת האמנת חשבת וכו.  להתפרק לגמרי.  אולי לאדם בן ארבעים ומשהו, שיש לו ילדים ומחוייבויות, איו אפשרות כזו.  ואולי בת 24 שאין לה כלום שווה לקחת סיכון, אבל אדם שהוא הורה כבר לא יכול.   לפעמים לעבור בגיהינום (לעבור בו, לא להתישב) זה הדבר הכי טוב שאדם יכול לתת לעצמו. אני לא מתכונת חלילה לגעת בעצמך לרעה, אלא פשוט מבחינה מחשבתית, לעבור שם. לעבור בכל התת קרקעיות הזו, ללמוד את זה,  להביט הישר אל תוך זה.  ואז אט אט לעלות למעלה, להתחיל ללמוד את המעלה, להבין גם את זה.  להבין שאין כיוון בכלל אלא מימוש של רעיון אחר, והשפה היא פיקטיבית. להבין את הפיקטיביות של הכל.  ואז גם הצער פיקטיבי.  למה אני מתכוונת?   אדם חי 80 שנה.   במשפט הזה גלום כל מה שצריך כדי להיות ולהשאר תמיד בשמחה. לצאת מכל תסבוכת. אדם חי 80 שנה.  השאלה של הנסיך המלט (להיות או לא להיות?) מיותרת כשמבינים את המשפט.   לא כי אין תשובה – אין שאלה. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s