אז אסביר למה החלטתי לא להתפתח ככותבת, כלומר לכתוב ספרים וכל זה.  קודם כל חשוב להבין שהייתה לי האופציה. היד הושטה וכל זה. כי זה עקרוני, עניין הבחירה; אם אדם יודע שיכול אז גם יכול לבחור אחרת בלב שלם.  אני לא רוצה לכתוב מקצועית כי זה לוותר על הכתיבה כמו שאני מכירה אותה,  שזה דבר אינטימי ולא מדוייק שעוזר לי להחליק דברים. אני חושבת שזה מזכיר את ההבדל בין בחורה יפה לדוגמנית. שתיהן יפות, אבל דוגמנית פחות נהנית מהיופי הזה כי צריך לחלוק אותו עם אחרים (תמורת כסף). כל פעם שלוקחים תמונה של דוגמנית לוקחים קצת ממנה. אמנם קצת, אבל לוקחים.  גם חשפנית אפשר להכניס פה בקטגוריה אבל נוותר. והערכים שלי, מהם?  זה לא מפתיע שאין לי אפילו חבר או חברה שהם אמנים. אני לא אוהבת אמנים והם לא אהבים אותי. אני צדקנית מדי בשבילם, לא מבינה ציניות, קצת תמה, דביקה, בקצור אין לי פאסון או משהו. אין לי גם כוח להיות רעה ובד"כ אנשים יוצרים אוהבים מאוד מאוד רוע. כולם אוהבים רוע אבל בשבילם זה ממש נחוץ ברמה היומיומית, כמו אוכל לדגים או משהו. רוע מאפשר להם לפתוח סוף סוף את הפה, להיות נוכחים. בקצור אין לי כוח לזה.  וצריך להבחין בין מוסיקה לכתיבה כמובן. מוסיקה זו אמנות מדרגה גבוהה יותר,  שם אפשר לדעתי לבחור יותר. אבל בכתיבה מעורב הדיבור, השפה, וזה כבר מערב עניינים אתיים. נכון שיש גם עניין אתי ששייך למוסיקה (ואגנר זו דוגמא טובה) אבל זה איכשהו פחות נדבק. בדיבור יש מיד בטוי של הרצון כי הדיבור הוא כלי לבטוי הרצון. 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s