ללא מעצורים

 

אין קשר בין שני הנושאים ואולי יש, אבל הבחור החדש, א', נדמה לי חמש שנים לא היה לי כזה וואו עם מישהו!  כאילו, בפגישה הראשונה ארבע שעות לא יכולנו להפסיק לדבר, ובסוף ביקש נשיקה ונתתי לו אחת מתגרה, על הלחי, וברחתי מהמכונית.  מאז הוא הקפיד להתקשר כל יום! כמו ילד טוב.  אני רוצה שיצבטו אותי שאתעורר …  והעניין השני הוא שאתמול ראיתי עם חברים את החדש של טרנטינו והיה פאקינג מדהים!  נדמה לי שמאז ספרות זולה זה הכי מוצלח, כאילו כל מה שעשה היה שלבים שעבר בדרך לג'אנגו – סרט מושלם פחות או יותר, מתמונת הפתיחה ועד כתוביות הסיום. אז רוצו לראות אם עוד לא עשיתם את זה.  

ברקע כמה דברים פחות נחמדים, אבל כבר נמאס לי להפגע מהענין וגם לדוש בכל זה עייפתי.  מה שיהיה יהיה, וכשנעמוד מול דיין אמת לתת דין ומשפט כל הדברים יחזרו למקומם הטבעי. ואם לא, אז הכל חסר משמעות כולל הכאב המסויים שאני חשה כשפניו, או שמו, מבליחים מהמסך. 

אני מרגישה מן אושר תת קרקעי שכבשתי כמה שנים צף ועולה מהבטן והרגליים, מן תחושה לא נכונה וגם הכי נכונה בו זמנית.  המערכת הרגשית השתקמה, איזה מזל שלא מתּי, איזה מזל ששרדתי והכל בסדר ולא עזבתי את הלימודים חלילה ולא שרפתי גשרים ולא חציתי יותר מדי גבולות.  אני שוב בעניינים!

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s