נעקצת ע"י טרנטולה

 

בחמישי ראיתי עם חברים את הבכורה של Django unchained. בשתי מלים? גדול מהחיים.   נאלצתי לראות בשרשרת את כלבי אשמורת, ממזרים חסרי כבוד ולבסוף, ספרות זולה (הגדול מכולם)  והכתוביות רצות עכשיו על המסך, ואני ממלמלת: שייקספיר של המאה ה-21 , זה מה שזה. למאה ה-16 היה את וויליאם ולנו את קוונטין. שניהם דרך אגב, טלאים (וזה לא במקרה).  אני לא ממעריצות הקולנוע או הסגנון שלו, ולכן זה כל כך רגש והפעיל .  מיום חמישי בערב ועד עכשיו אני בסוג של הלם , כאילו הדליקו את המתג והחיים מתחילים.   כשנגמר הסרט, באיזור 01:00 , אנשים מחאו כפיים, חלקם נעמדו על הרגליים , הידידים שלי היו בהלם ולא דברו הרבה.  הרגשתי כאילו התפוצצה לנו תחנת חשמל, אבל במובן חיובי. נכון, קיצוץ של שלושים דקות החוצה היה מועיל לסרט, אבל זה זניח בהשוואה למה שהושג ביצירה.  מה הושג? מה הוא בעצם עושה? הוא הופך את כל העולם לבמה , כמו שייקס, או במקרה של המאה ה-21, למסך. כל העולם מסך. והאלימות אצלו דווקא לא מפריעה, כי כשכתבתי על שימוש באלימות בקולנוע התכוונתי לשמוש תם ולא מודע (כמו בסרטי מערבוני הספגטי או באטמן או הדברים האלה), ממנו ניזון טרנטינו ויוצר את מה שהוא יוצר. ובכל מקרה האלימות אצלו נבנית כמו אורגזמה שמגיעה בדיוק במקום אחרי משחק מקדים גדול מהחיים.  האלימות, המין, הדם, הכל נכון וספוג תשוקה.  וגם החמלה נוכחת, בצורה נאיבית אולי אבל נוכחת.  

 היום, בצפייה נוספת ב"ספרות זולה" שמתי לב למוטיב דק שאח"כ העמיד עליו סרטים שלמים כמו קיל ביל או ג'אנגו – הקטע שבוטש חוזר לעזור למר וואלאס להחלץ מהאנסים הסדיסטים במחסן חנות האלקטרוניקה, ואז לוקח את האופנוע של זד ומסתלק משם. כשהוא בוחר את כלי הנשק, עובר ממחבט בייסבול למסור ובסוף בוחר בחרב יפנית, זה הזכיר לי לגמרי את ביאטריקס קידו (הלכה) שבאה לנקום בכנופייה של ביל בצעדים יפניים זהירים.  אני לא בטוחה אם טרנטינו התכוון לרפרור הזה בין בוטש לביאטריקס, אבל זה היה ממש נחמד. זה מסוג הדברים שמאפשרת רק צפייה לאחור.  רפרור נוסף ששמתי לב אליו בג'אנגו, הוא אחד השוטים היפים ביותר שראיתי מימיי בקולנוע, ומרפרר לאליס אין וונדרלנד. אני לא רוצה להרוס אבל זה קשור איכשהו לפרחים.  אני תוהה אם טרנטינו חשב על זה, וגם, מה זה בעצם משנה?  

 

מחשבה אחת על “נעקצת ע"י טרנטולה

  1. oh yeah!
    מזכיר לי שמישהו שאני מחשיבה את דעתו אך איני זוכרת מי אמר שהוא רואה בסופרנוס יצירה לא פחות שמימית מיצירות של בטהובן. (הסכמתי)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s