פחד

 

אני משלמת סוג של מחיר עכשיו,  על הסיכונים שלקחתי בשנות העשרים. בחור שיש אתו כימיה אמיתית ואני בחרדה ואי נוחות מול עצמי.  וזה בחור שבאמת מוצא חן בעיני ואני רוצה לקשר אפילו רציני… לא מפסיקה למצוא חסרונות, לא ממש בו אלא במצב ובסיטואציה ולחשוב שאולי הוא יפגע בי ויחתוך או יפגע בי ויעזוב לחו"ל (הוא ישראלי עם אזרחות נוספת) .  אני לא יודעת אם העולם לא בסדר או אני, חוסר הבטחון כל כך קצוני וחוסר היכולת לקבל את זה שמשהו טוב קורה,  כאילו יש בי משהו עקרוני בנפש שמתקומם למחשבה הזו.  אני מרגישה שכל ההסטוריה הומה בתוכי, בין הפגישות, כאילו לא מסוגלת לקבל את רצף המהלכים ולאשר שבאמת גם לי יש חלק בזה. שגם אני שותפה.  אני לא יודעת מה אני רוצה, אני מעדיפה שלא ייכנס לי לנפש וינתח כדי שלא יגלה את האישיות הזו בפנים, צפה לה, כמו ערפל.  כי  מטבעי וזהו.   אני מביטה באנשים שהצביעו ליאיר לפיד ולא מצליחה לזהות את עצמי ביניהם, גם לא בקרב מצביעי העבודה (למרות שהצבעתי עבודה). האנשים עם העגלות המעוצבות והוראות קבע והאייפונים והנסיעות ללונדון לחמישה ימים והארוחות שבת עם המשפחות… אני כאילו כל כך אוהבת זיהוי שבטי וגם נאבקת בזיהוי בהשתייכות לשבט הישראלי…  הבעיה בקשר, כל סוג של קשר לאו דווקא רומנטי, שצריך איזונים בין הרצון שלך לשלו,  בכל נקודה ונקודה פחות או יותר.    אני מפחדת להתאהב בו, כי הוא הראשון מאז ההוא שאני מרגישה שאוכל להתאהב בו.  ונכון שאני נכה רגשית כחמש שנים, אבל כשהוא מחבק אותי אני באמת מרגישה, כלומר המקום בו היה הלב שלי רוחש,,,יש שם משהו שיכול להיות מאוד נכון וחזק ואני מפחדת פחד מוות.   אני מפחדת נורא נורא ופעם תמיד צחקתי או לא האמנתי על נשים וגברים (לרוב זה גברים) שמרגישים שמתהווה משהו, הם הולכים להתאהב ואז בורחים, כי הם מפחדים להרגיש או להקשר או וואטאבר, תמיד זה נראה לי פקטיבי.   אבל זה לא פקטיבי,  וכמה שזה נשמע נורא?  הצד הזה שמפחד להרגיש או בורח מלהרגיש – הוא סובל יותר.  הוא יותר סובל מהצד השני. אף פעם לא האמנתי לזה, אבל זה נכון. מי שיוצא להלחם באהבה זה בנאדם יותר מסכן מזה שזורקים אותו בגלל פחד  (כמובן שיכול אדם להזרק מסיבות אחרות).   הצד שלא מסוגל לרכב על רגשות חזקים שלא מסוגל לאלף אותם ושלא מסוגל להתמודד עם ווליום ,  הוא הצד הנפסד  והמסכן.  ואני אגיד משהו יותר קיצוני,  האנשים שמזייפים רגש, זה לא כל כך משנה אם הם מזייפים לבנאדם שיעבור בחייהם ויעוף , או שהם מזייפים למישהו או מישהי שלאט לאט הם יצליחו להתגבר ולהרגיש, פחד מרגש הוא דבר אלים והסבל שנגרם לבנאדם עצמו לא משתנה כ"כ בשני המקרים.  לא להצליח להרגיש רומנטית זה לא להצליח להיות בעולם הזה עד הסוף, זה לפחד לחיות זה לפחד להתמודד עם העולם הזה באמת. כי רק דרך האחר אפשר להתקדם ולהשלים עם עצמך.  רק באהבה במקום הזה של כנות של אמת ובלי בולשיט וכל זה, וכל העטיפות והדברים שאנחנו אומרים לעצמנו בבוקר, על מי אנחנו ומקומנו בעולם.   ומי היה מאמין, שאגיע לגיל 28 וחצי  ויעמוד מולי בחור שירעיף עלי חום ורצון, שהמערכת הרגשית זיהתה כ"יש מצב לאהבה",  ואני רק ארצה שיעזבו אותי בשקט.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s