קשה לי מאוד מכל מיני סיבות שאינני יכולה, למרבה הצער, לשתף בהן.  דווקא מבחינה אובייקטיבית מצבי די טוב.  הלימודים והמשכורת, המעבר האחרון לדירה באיזור שקרוב ללבי (סוף סוף!). וכמובן, העובדה שהרבה זמן לא הרגשתי כך עם מישהו, והשנוי אכן יסודי: להיות מחובקת ע"י מישהו שאני רוצה, יוצר אפקט מזכך ואמיתי שנספג בעצמות.  אבל גם קשר הוא עבודה, דבר שקלטתי די מהר.  עבודת התחזוקה של הזוגיות לוקחת זמן ומשאבים אדירים. וזה הגיוני, כי סך הכל בעולמנו אין יש מאין.  כלומר יש מאין הופיע בדייט הראשון , מה שגרם לנו להבין שיש שם משהו. מכאן והלאה זה עמל, כמו שכל דבר טוב בעולם דורש עמל. לסיום, הדבר ששומר אותי מאושרת ובחיים, שנותן לי כוח ושם לי שמחה בלב, אלה השעורים שאני לומדת אצל הרב.  המקורות, החשיפה הקבועה למקורות,  יצר שכבת הגנה סביבי והפכה אותי לאדם שחייו מכילים פינות אושר אמיתיות.  אושר שלא שייך להצלחה אובייקטיבית ולדעה זו או אחרת. מתוך האושר הזה ניתן כמובן גם להשתפר ולהצליח בחיים, כלומר להשתמש בו.    

הדבר שמקשה עלי לעומת זאת, טומן בחובו בושה.  בושה עמוקה על מעשיי ועל מעשיו של אדם אחר.  כאב ותחושות אובדן, חוסר אונים ואף ייאוש. אני מנסה מאוד לא לחשוב ולא להזכר בדברים האלה, טומנת אותם ומשתדלת לשכוח. כמובן שזה לא הולך, ביחוד לא עם מבנה אישיות כשלי, שמתעקש להכנס לכל  חלל, שמתעקש להרגיש הכל וכמה שיותר.  לא עוזר לי הנסיון לאלף את המערכת הרגשית להניח לזה, זה לא עובד. עם הטוב ועם הרע בחיי אני נאלצת לחיות במודעות מקסימלית, זה המחיר של להיות אני.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s