דברים טובים

 

מי שקרא את הבלוג יודע שעברו עלי תקופות . אמנם לא פרטתי פה בדיוק מה ולמה, אבל הן היו קשות.  אני גאה בעצמי שעמדתי בהן בהצלחה, לא הפסקתי ללמוד ולעבוד, ובאופן כללי לתפקד כבן אדם.  גם כשהתפרקתי לגמרי מבפנים, עמדתי במחוייבויות, לפחות בקווים הכלליים שהנחתי לעצמי בנערותי.  אני לא יכולה לחלוק כאן מה שעבר עלי בגילאי 24-26,  וגם לא ההתאוששות האטית בשנים 26-28. רק ששמרתי על כבודי העצמי דרך כל זה והצלחתי לברר מי אני, לצאת חזקה. ועל כך אני מרגישה סוג של גאווה.  נכון, דברים התפתחו לגמרי לא כמו שצפיתי (האין זה כך תמיד בחיים?)  אבל העולם מוקיר את מי שמכבד את עצמו וזולתו, עומד בייעדיו וממשיך גם כשהחשכה סוגרת.  אני מניחה ששמתם לב שאני כיום בעלת זיקה ליהדות, למסורת.  בהחלט היה לזה קשר:  הלימוד במקורות (עם הרב וגם עצמאית) לא רק מהנה, הוא צורך קיומי כמעט. אני שומרת על הזיקה הזו והיא שומרת אותי.   הרב, אם אפשר לסכם בכמה מילים, חוץ מהיותו עלוי ובעל חוש הומור מעולה, הציל את חיי. כלומר לא הוא, מה שלמדתי אתו ובמסגרת הזו.  הפכתי לאדם חזק ושמח שנותן לקהילה ולאנשים סביבו, או לפחות הבנתי שזה האידיאל שנכון להדמות לו.  אני משתדלת להפריד דת או מסורת מאמונה.  ברמת הדיון התיאולוגי, שזה ממש לא מה שהתכוונתי לפתוח,  אין חדש. לא ניתן להוכיח או להפריך אמונה, וקיום האל הוא לגמרי מעל למושגי הקיימות שלנו. אני יוצאת מנקודת הנחה כזו וגם, למרבה הפליאה, כל רב רציני דוגל בה. אמונה אמיתית מניחה אפיקורסות מקבילה.  ואני אחזור על זה אלפי פעמים , כי עצם הכוח שיש ביהדות מבחינתי הוא הדואליות שלה.   לא ידעתי שיש לי כל כך הרבה רגש רלגיוזי (=דתי) אבל צורת החשיבה שלי כזו. ולכן, המפגש ביני לבין המקורות היה כל כך מכשף, מהנה אבל גם מזעזע.  הזעזוע שחוויתי בגיל 24, הגם שהיה תוצאה מעניין רומנטי עם מישהו, חרג מהרומנטי והפרסונלי. החריגה הזו מכונה אצלי, פיקסל אמונה.   אני לא מאחלת לאנשים לחוות דבר כזה בגיל 24, לפתח סימפטומים קשים ולאבד את כושר הדיבור. לשבת על הרצפה ופשוט לבהות ימים שלמים, לפול מחוץ לזמן ולמקום. עברתי דרך כל רגש דתי כמעט בשנים האלה, בלי לדעת. עברתי בבודהיזם באיסלאם ובנצרות. עברתי מנטאלית. כשהגעתי ליהדות עצרתי.   אני עדיין שם,  עם חיוך.

 

אני לא יודעת מה יהיה, אבל דברים נראים טוב מאוד.  גם אם מחר הוא יאמר לי שנפרדים, אתאבל שבועיים שלושה, tקום וtמשיך הלאה עם חיוך. אני לא תלויה בו או באף אדם.  ובינתיים, שודרגתי לחברה 🙂   כל כך נעים לי ולבחור יחד, אבל בגלל שחברותיי לא במקום כזה אני לא  יכולה לחלוק אתן.   הן עוברת דברים שהנחתי בעבר הרחוק.  בגיל 24 נדרתי שאף גבר לא ישפיל אותי, וכך היה.   מי שעשה ניואנס קטן שנתפס אצלי כחוסר כבוד,  נזרק מחיי. בלי הזדמנות שנייה. רק בדרך הזו גברים כבדו ומכבדים אותי מאוד, ויכולתי להכנס לקשר שמבוסס על כבוד. הכבוד חשוב מאהבה ואת זה למדתי באיחור.  הגבר צריך לכבד את האישה, והאהבה מגיעה אחרי הכבוד. אף פעם לא להיפך.  נשים לא מבינות את זה אבל היראה קודמת לאהבה, וכשאישה נותנת לעצמה או מאפשרת כלפי עצמה יחס של זלזול, הגבר לעולם לא יוכל לאהוב אותה באמת.  

אני לא חושבת שאני טובה מחברותיי, חלילה, למעשה הייתי צוללת בחשכה. אבל כשהגעתי לתהום והבנתי שאני בתהום,  עשיתי בחירה אמיתית ועמדתי בה.  הצלחתי להפוך את התהום לפסגה, או למעשה להבין את הקשר בין הנמוך לגבוה, את ההעלאה העצמית מהנמוך לגבוה. אחרי שמבינים את הקשר הסמוי הזה, הפחד סר מהלב. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s