מבעד למסך וכו

 

אני מנסה לומר משהו בלתי אמיר.  בגיל 24, בגילאי 24-26 עברתי סדרת חוויות
חזקות מאוד במישור הרוחני.  מה שבחרתי לעשות בהן היה בלתי
צפוי, אני מאמינה: בחרתי לשתוק.  בגיל 25 התחלתי סקיצה לרומן, אליה
קבלתי השראה במפגש אקראי באדם שאהבתי מאוד.  החלטתי לא להמשיך בכתיבה כי
חששתי לפגוע בו (או בעצמי). כעבור כשנתיים, אותו אדם כתב ספר, שבמפתיע כלל עלילה
דומה מעט לקוו העלילה שהנחתי. כמובן, באופן בלתי תלוי.  קרו מאז עוד כל מיני
דברים משונים במישור המרחב ובמימד הזמן.  אבל אני מאמינה שהבחירה שלי ,
הבחירה שהובילה אותי היום בגיל 29, למרות כל השגיאות והמוזרויות לנהל
חיים טובים ונורמטיבים, הבחירה הצליחה משום שהתבססה על נקיטת עמידה אתית מוסרית והתבססה בעיקר על היהדות (בצורתה המתונה).   למרות שהתפקעתי מרעיונות ורוחניות
ועוצמה ואינפורמציה מרתקת זרמה לי כמו חשמל, החלטתי לשתוק. החלטתי להודות בצניעותי, החלטתי ללמוד בשקט עקרונות שביססו אצלי מידתיות נכונה
בעולם.  זה היה קשה, קשה מאוד. במובן מסויים נולדתי כיוצרת בגיל 24,  מי בוחר ברגע היוולדו לשתוק? והרי התינוק צווח, מודיע לכל כי הוא כאן.  האם
יש תינוק ששותק כשהוא מגיח לעולם?
     

אני כותבת את הפוסט בין היתר אחרי קריאה בראיון שנערך עם אמנית
צעירה, פחות או יותר בגילי, שתארה שם סוד של התמוטטות עצבים שעברה, והובילה אותה
לסדרת ציורים ותערוכות מעניינות מאוד.  אבל בין השורות אני קוראת עוד:
 החוויות המיסטיות עליהן היא מדברת, אותן הארות, אין בהן קו מוסרי. והם לא
חוברים לשום קו מוסרי.  אצלי, בראש
ובראשונה, הייתה המהפכה קשורה ביחס של אדם לחברו. לכן היהדות כל כך דיברה אלי,
ומשנגעה בי, זה היה כמו פרפר שמרכיב אותי אל כנפיו,  ברכות מעלה, לא שומט.
  האמנית הצעירה מתייחסת למושגים מתורת הקבלה (תחום שלא העזתי עד כל ללמוד
ואינני מתכננת ללמוד בשנים הקרובות, אם כי מושגים מהתפיסה הזו זלגו במילא לשיח
התורני והפופולרי) ברפרוף.  היא מדברת על הבדידות שלה, על אוקטאבות מיסטיות
חזקיות , פסיכדליות, שקשה לחזור מהן וקשה לשחזר.  ובסופו של דבר, מותרות
את האדם ה"רוחני", במצב דומה לג'אנקי שהמנה שלו שכחה והוא צמא לעוד.
 כן, השפעת הרגש הרלגיוזי על האדם קרובה לסמים.  סמים הם נסיון לשחזר
רגשות רלגיוזיים או מצבים רגליוזיים מהסוג שמתואר בספרות הקודש.  ומי שלא
רוצה סמים ולא רוצה רכבת הרים של מאניה דיפרסיה? אדם כזה חייב להתמודד עם דברים
הרבה יותר עקרוניים: 1) האגו של עצמו, כי יותר מכל הרגש הרלגיוזי ממלא את האדם
חשיבות עצמית. 2) היחס בין אדם לחברו.  עם אותם דברים עקרוניים שלא צריכים
בשבילם שום דבר כמעט, לא לנסוע להודו ולא סמים מסוג זה או אחר.  הדברים
העקרוניים המזעזעים ביותר נמצאים באלמנטרי, כי אין בעצם אלמנטרי. מי שמבין שאין
אלמנטרי גם לא נאלץ לחפש דרכים לפרוץ את האלמנטרי.  פה אני שונה
מאמנים או אמניות חילונים כנראה. אבהיר זאת:  אותה אמנית מוכשרת מדברת על
עצמה כמי שבאה בשערי הפרד"ס של עקיבא ויצאה ממנו.  אבל העקרון הגבוה
ביותר בפרד"ס, הוא שזה שיצא ממנו משתייך ליסוד החסד, ליסוד ששם את הזולת ואת
ה"אהבת לרעך כמוך" מעל לכל.   מי
שמפנים בתוך הנשמה באמת ובתמים את עקרון החסד לא צריך ולא זקוק לפסיכדליה. אמנים רבים או אנשים רבים בעלי צמא רוחני עז, אינם מבינים לדעתי את
האמת הפשוטה. ואולי מבינים, אבל לא משיגים. ויש הבדל בין הבנה והשגה, שהבנה
עוברת בראש אבל השגה משנה את המערכת הרגשית
  .
  

מעט אחרי שחוויתי את המאורע הראשון אותו הזכרתי בגיל 24 קרה לי דבר
מפתיע: זה היה יום שישי, נסעתי מירושלים לתל אביב כי למדתי באונ' העברית וחזרתי
   הביתה לסופש.  ירדתי בתחנה וחיכיתי לקו אוטובוס שיביא אותי
הביתה.  חיכתי יחד עם עוד אנשים קרוב לחצי
שעה. לבסוף הגיע האוטובוס עמוס אנשים.  נכנסתי
בקושי, נושאת שני תיקים. אחד מהם נפל בצפיפות ליד רגל של אישה אחת, שישבה במושב
קרוב לנהג. "כלבה" , היא סיננה אלי.  אישה נוספת הסתכלה על המחזה בהלם.  שתקתי, לא אמרתי כלום.  אבל לא בגלל שלא היה לי מה לענות, אלא כי
הרגשתי באותו רגע שאולי האישה הזו צודקת. 
שאולי אני ראויה במובן מסויים, ספציפי, גם לתגובה הזו בנסיבות האלה.  זה היה מוזר, הרגע הזה.  התקדמתי פנימה לאוטובוס ואחרי כן לא ראיתי את
אותה אישה.   כמה שנים אחרי, כשהתחלתי
ללמוד את ליקוטי מוהר"ן, למדתי שאחד הסימנים לאדם שנפתח אצלו חלון לאמונה הוא
"ישמע ביזיונו וישתוק",  כלומר ישמע שאדם אחר מבזה אותו בפומבי ולא יאמר כלום. 
זה בדיוק מה שקרה לי.  מובן, זו רק
חוות דעתו של מוהר"ן,  אבל הדהים אותי
שלבי ידע איך לנהוג באותה סיטואציה, שהוביל אותי בדרך הנכונה.  וזה קרה משום שהתעקשתי כל אותו הזמן, כל אותן
שנים קשות, מסוכנות,  להמשיך בדרך הישר,
להצמד לדבר הנכון מבחינה אתית.  לעשות את
הטוב לעצמי ולזולתי.  אני מאמינה שזו האמת
או ההשגה הגדולה ביותר שיש באפשרותנו בעולם הזה, 
יותר מכל השגה אסתטית או מדעית או רוחנית.  שההשגה האתית היא בראש ובראשונה.  ומי שמשיג את זה,  לא רק זוכה לפסיכדליה, הוא זוכה להציץ אל המציאות האמיתית, זו שמבעד למסך.  


5 מחשבות על “מבעד למסך וכו

  1. צר לי, אך מבעד לכתיבה של הקטע הזה מורגשת מאוד ההחמצה שלך כאמנית. נראה לי שאת באמת אמנית ואת בטח לא התחלת לכתוב רק בגיל 24, אבל איפושהו בדרך ויתרת והפכת לאמנית- צל, אמנית שלא מגשימה את עצמה (לא בגלל חוסר כישרון, אולי בגלל חוסר אומץ או פחד) זה מאוד יפה מה שאת כותבת על התהליך של הגילוי הרוחני והמוסרי שעברת עם עצמך, אבל חיי רוח מוסריים אינם עומדים בסתירה בהכרח עם חיי אמן. הסיבות שהחלטת לוותר על היותך אומנית לגיטימיות אבל תבדקי את עצמך אם את באמת שלמה עם זה ואם אין בתוכך יוצרת כלואה שלא מצליחה לצאת. באיזשהו מקום כתיבתך היצירתית פה בבלוג מאוד מרגישה כך

    אהבתי

    • אני חושבת שאתה צודק.   וזו תוצאה מאוד נשית גם, הויתור על עצמך בגלל גבר.  אבל אולי אני מחכה להבין איך משלבים את האמונה והתפיסה האתית  (שעדיין מתפתחת ואני עומלת עליה) עם הצורך היצירתי. אולי זו השהייה לצורך לימוד.  אם לא היה לי צורך לשים את האתי לפני האסתטי הייתי משוחררת.   יש לא מעט מוסיקאיות מסורתיות, אבל כמעט ואין כותבות כאלה.  זה לא במקרה.

      אהבתי

  2. הדרך שאת עוברת מדהימה אותי. האפן שבו את מגייסת את כל חלקי הנפש ואת כל מה שקורה סביבך נראה לי ייחודי, מסעיר ומרתק. המסע שלך הוא ההגשמה שלך, ה"אמנות" שלך. נראה שאת כבר יודעת, בגילך, שהחיים הפנימיים זה כל מה שיש – וכל היתר אשליה. 

    אהבתי

    • היי, מעניינת התשובה שלך. ויש בה המון אמת, אבל זו אמת בעל אופי נשי יותר.   גברים, שמנהלים את העולם והוא כבמה עבורם, לא חושבים שכל אמת היא פנימית. גם אם לאמת יש רק ערך פנימי,  מאחר ויש שורש משותף לכל,  היא גולשת מהפרטי לקולקטיבי.  לפעמים אני רואה את פייסבוק כנסיון לחולל מצב כזה, במוצדק או לא במוצדק. 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s