אני מרגישה כאילו אין לי זכות להשמע. אני מרגישה שהזכות הזו לא הוקנתה לי ולכן אין אפשרות לממש אותה. אין כאן רינון על אפלייה בכלל. אני פשוט מרגישה שאין לי זכויות של ממש בעולם ואין תוקף אמיתי שלי בעולם זולת ההתמסרות. זו תחושה שקשה להגיע איתה רחוק, תחושה שלוקחת לקיצון אספקטים מסויימים בנפש הנשית. מוזר איך בנפש כזו נשית שוכן דווקא אדם, שוכנת בת אדם, שעוסקת בתחום די גברי, שתמיד התעניינה בכל נושא שהוא, שלמדה בתיכון עם בנים, שבאופן כללי בטחון עצמי לא היווה עבורה בעיה. מאין באה תחושת הערעור הזו? להיפך, זו הטעות. זה לא ערעור בכלל אלא הבנה עמוקה ושקטה באשר למי ומה אני באמת.
חוויות חשקניות 