שקל וחצי

 

השקל וחצי שלי בנושא פרשת עמנואל רוזן.  הרבה נשים במקומות כמו תקשורת, בהם הקידום לא ברור ובנוי מאוד על קשרים ומזל (וקשרים) מרגישות תסכול הנובע מאי יכולת להתקדם באותה קלות בה גברים מתקדמים.  רק לפני חודש פורסם מכתב שהיו חתומות עליו נשות תקשורת בכירות ומחו על שלא מכניסים יותר עתונאיות לפאנלים מכובדים של מהדורות ראשיות.  התסכול הזה, שנובע כמובן מדיכוי (שקיים בכל תחום ולאו דווקא תקשורת) מתפרץ דרך סדקי החברה: הטרדות מיניות לכאורה ולמעשה.  גברים ונשים הם שני עמים מעט עוינים, שצריכים לחיות יחד, לאהוב זה את זה ולבנות חברה. ברגע שמוציאים את רכיב האהבה  נשארים עם העוינות. והעוינות מתנקזת למיניות. מיניות היא דרך מתוחכמת, סובלימטיבית, לניקוז לדחפים חיתיים ואלימים שיש בכולנו. נכון שהיא מחוברת לאינטימיות ואהבה, אבל היא לא בהכרח מחוברת לשם. ראשית כל היא מחוברת לכוח.  הטרדות מיניות הן בטוי לפערי כוח וגם אונס הוא בטוי לפערי כוח. העובדות הן שנשים נמשכות לגברים חזקים, בד"כ מבוגרים מהן. גברים נמשכים לנשים צעירות, שנותנות להם להרגיש בכוחם  ומאשרות את דבר הכוח הזה. כוחו של גבר מתבטא ביכולתו להתפשט ולהפיץ את עצמו, רעיונותיו, דרכיו וכו. אישה היא עוד מרחב התפשטות עבור הגברים האלה, שמורגלים כ"כ במצב בו רצונם מתקבל, ופשוט לא מסוגלים להבחין בין מצב דואלי למצב של אי רצון.  רצון האישה (המתבטא ביכולת להגיד לא)  הוא משוכה עבורם.  הם למדו איך להשיג את מה שהם רוצים, כלומר איך לתמרן את רצון הזולת ולהרוויח מכך. גם אם מדובר ביחסים מול עמיתים גברים וגם ביחסים אישיים מול נשים.  הישנות הפרשות האלה מעמידה סימן שאלה גדול עבור הדרך בה מוגדרים חוקי עבודה כיום.  ההנחה שנשים יכולות גם, היא אולי פחות או יותר נכונה תיאורטית אך בפועל, בגלל השוני בין שני 'העמים',  יכולת הנשים לבטא את כשרונן נמוך למדי.  ניצולת הכשרון הנשי נמוכה יחסית.

החברה צריכה לדאוג למנגנונים שיאפשרו לנשים להביא לידי בטוי את כוחן ולשמור ככל האפשר ממכשולים.  תפקיד החברה הוא לא לנסות להאבק במנגנונים העדינים של יחסי כוח בין המינים, המתבטאים במיניות. תפקיד החברה גם לא להכחיש את המגנונים העדינים בין המינים המתבטאים במיניות ומביאים, לעתים קרובות, להווצרות חברויות ונישואים (בעיה כזו קיימת בחוגים ליבראלים מדי, שדוגלים בקצוניות בכך שגברים ונשים זהים ומנסים לבטל את ההבדלים ביניהם).

יש למקסם, עבור נשים מוכשרת וענייניות, את היכולת להתקדם מקצועית.  ליצור מנגנון חכם דיו בו לאישה מוכשרת ועניינית יהיה סכוי המקביל לגבר. לא ליצור סביבות פרוטקציונריות בהן צומחים שוב ושוב יחסים של ניצול מיני, בטוי פשוט לתחושת נשים שזו הדרך ה"טבעית להתקדם".  אני חושבת שבאקדמיה, בפרט פקולטות כמדעים מדויקים, רפואה, הנדסה וכן הלאה, הולך ונבנה מודל מוצלח שמאפשר לנשים וגם מיעוטים להתקדם.  הסיבה היא שחלק גדול מעבודת המחקר המודרנית נעשית בקבוצה ולא ביחידים, תוך שיתוף פעולה עם ארגונים או חברות, וכאשר מדובר באינטרסים משותפים, נשים מוכשרות רצויות בהחלט. דווקא בתחומים אינדבדואליסטים שבנויים על אגו (פוזה והפרזה), כמו תקשורת, נשים חשופות יותר לפגיעה. לא שאין הצלחות, אבל הסביבה מעודדת שוב ושוב שבירה של חוקים, נורמות, וחציית גבולות. בכל מקום שיש עמימות יתר בנוגע לחוקים ונורמות, בכל מקום שיש זליגה לאנרכיה, עולים ופורצים הכוחות הנמוכים והמזיקים ביותר. זה נכון עבור מדינות וזה נכון עבור ארגונים וסביבות עבודה כזו של מהדורת חדשות .  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s