מה למשל מעצבן? בין היתר, מה שקרה השבוע בשיעור הוא דוגמא.  הרב הזכיר, כשלמדנו את אחת המשניות, דברים של הרב קוק על ההבדל בין משוואות לטקסט.  הוא אמר שהטקסט הוא דיבור והוא בטוי לרצון וכשטקסט נפגש בקורא יש התחדשות, כי הוא פונקציה של הקורא. ואילו המשוואה מייצגת חוכמה וכל אדם שפוגש בה פוגש באותה חוכמה.  יכול להיות כמובן שאדם לא יבין את המשוואה אבל אם הוא מבין, הוא וכל אחד אחר יבין אותו דבר.  ומה הקטע המעצבן? שאני כתבתי בדיוק אותם דברים כאן,  כבר בגיל 22 או 23 בערך. הייתי קצת בהלם ואמרתי לרב והוא צחק ושאל אותי אם אני מבסוטה, אמרתי שכן. ואז מישהי אמרה לי, זכית.  אבל במה זכיתי?  כי זו רק דוגמא אחת וזה קרה לי באמת המון פעמים, רעיונות ו/או פסקאות שלמות שנסחתי בגילאים מוקדמים יחסית, שמחה על המקוריות או הברק שלי, ואחרי כן אני מגלה שאנשים גדולים מאוד (הרב קוק או רילקה או קירקגור ועוד) נסחו או חשבו ממש אותו דבר. לא על יד, אותו דבר.  זו תחושה מביכה מאוד, מצד אחד של ערך עצמי רב, מצד שני באסה שאני לא מצליחה או לא ממש יודעת להפוך את עצמי למותג כמו כל האנשים האלה.  בסופו של דבר אם אתה מוכשר וחריג אבל לא הצלחת למנף את הכשרון שלך למותג, למתג את עצמך, מה זה שווה?   וזה מתחבר לפגישה שהייתה לי השבוע עם אישה ידועה אחת מתחום כלשהו במדעי הרוח דווקא. היא אמרה לי שמוכנה לעזור אם אצטרך . לפני חצי שנה נפגשתי עם אדם ממש ידוע באותו תחום, למעשה הכי ידוע,  והוא התרשם והיה מוכן לפגוש אותי שוב.  לא דברתי אתו מאז.  אני חושבת שזה נובע מחרדה אבל גם מתחושות סותרות באשר לרצון שלי למתג את מי ומה שאני, בהביני באיזו תקופה אני חיה.   יש לי בעיה עקרונית מאוד בנושא הנראות שלי, בנושא האגו וההערכה עצמית.  אני פשוט לא בטוחה מה לעשות.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s