"כשאתה מתבונן אל התהום, גם התהום מתבוננת בך "  הוא אחד המשפטים המרגשים של ניטשה. חשתי כך שנים, עוד מגיל 22, כשנתקלתי בזה לראשונה.  ולא הבנתי למה אלא רק מאוחר יותר כשהתחלתי ללמוד יהדות.  המשפט הזה נקרא כמשפט מן המקורות, המדבר על התפילה, אם הופכים את כיוונו:  במקום תהום שמייצגת את הנפילה של האדם למקומות הנמוכים ביותר, המאיימים והמנתצים,  נחליף אותה בעליה רוחנית ובקשר של אדם עם מישהו אינסופי (בדומה לתהום שהיא אינסופית ביחס למתבונן הקטן) רחום ועצום.  ואז,  כשאתה מביט למעלה ופונה לשם (נניח לאל), אל תשכח שגם הוא מתבונן.  וכשאתה מתפלל אליו, אל תשכח שיש פה דיאלוג, לא מונולוג.  וזה מקור הכוח בתפילה, אשליית הדיאלוג, שהיא אי רציונאלית ואמוציונאלית אבל חזקה מאוד ועמוקה מדיבור.  ניטשה הוא אחד ההוגים הגדולים שקמו בכל הדורות, ומפתיע שהרבה פעמים כתב ברוח המקורות, בהיפוך (ואפילו לא בהיפוך) מבלי להכירם.  וזו גם רמיזה על ההתנגשות בין חכמת גרמניה, המייצגת את שיא המערב, לבין המקורות שביהדות. אני זוכרת שחשתי בהתנגשות הזו דרך האסתטיקה המטורפת בברלין ובבוואריה כשבקרתי שם. נתקפתי תשוקה עזה לגברים הגרמניים ובכלל לשפה ולדרך ההליכה של האנשים שם, כובעי הגברים האלגנטיים, הנעליים והמכנסיים, המעילים הרכים…ביהדות אמרים על ניטשה שיש לו טביעת "עין רעה".  אני חושבת שהרבה פעמים, אנחנו נתקלים ברעיונות או תפיסות חשובות אבל קוראים בכיוון הלא נכון, כך שנוצר נזק מצטבר (כך עם חלקים נרחבים מהגותו של פרויד). אז צריך לדעת באיזה כיוון לקרוא תכנים, ומתי להפוך מפה לשם.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s