אהבה

 

כמה אני טפשה. היה לי את כל מה שרציתי בגיל 17, הייתה לי אהבה אמתית עם מישהו, מישהו שהתאים בכל מובן אפשרי.  ואבדנו אותנו.

איך הכל הסתבך והתבלגן. אבל היינו יחד 3.5 שנים, אני זוכרת במפורש שמין הוא לא אהבה כי חיכינו חצי שנה, אולי אפילו יותר, ומין זה לא אהבה. אני זוכרת איך התחבקנו בקומה העליונה של בית הוריו בנס ציונה,  שנינו לבשנו חולצות שינה. איך חבק אותי, ולא כי חמד להפשיט אותי, פשוט לא יכל לשאת את המרחק. איך היינו נטולי דאגות.  אהבה, כבר אמרנו?  למה זכינו לשחק את רומיאו ויוליה בגיל כה צעיר? מדוע זה ניתן לנו?  והרי זה אומר, זה אומר שנותרנו לי שנים כה רבות לבכות מה שאבדנו.    אני אוהבת אותו עדיין למרות שעבר יותר מעשור. טפשה כבר אמרנו? אני אוהבת אותו, מתגעגעת,  כמהה אלינו.  קראתי הלילה, אחרי שנים, את הקובץ שיחת לילה 1… איזה קובץ מיתי… אני בוכה כרגע, בוכה כמו ילדה. אני מתגעגעת להרגיש כמו שהייתי אז. אני מתגעגעת לאהבה הראשונה שחשנו זה לזו. תמיד אוהב אותו, והוא תמיד יאהב אותי.   מה זה אהבה? למי אכפת. זוהי שאלה ששואלים אלה שמהם היא נמנעת.    אני יודעת שהייתה לי אחת כשזכיתי לה. ועכשיו אני קרועה מגעגעים לעבר, מובסת בנוסטלגיה עבה.  אדם כל כך נוסטלגי, רומנטי, לעולם לא יוכל להיות כותב טוב…  לבי שייך לעלם ההוא ואני גאה על התמסרותי כל כך. 

 

איך אנחנו, כמו טפשים,  שמים מסכה ומתאהבים, ואז מנסים להסיר אותה ומגלים, שהפנים התחלפו.  כזו היא אהבה, מסך שמחליף את מה שהוסתר בעדו.  אהבה, מילה מתוקה שמגלה את עצמוּת החיים,  איך זכיתי במתנה שלא ידעתי , החיים, החיים, החיים. 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s