מחשבות על אי שיוויונות

 

 כנערה, למדתי בתיכון ידוע שהיה ממוקד מבחינה נושאית וכלל רוב של בנים ומעט בנות.  חשבתי שאני יכולה הכל והייתי בין המצטיינים בכתה. למעשה,  מישהי אחרת ואני קבלנו בהתאמה את המקום הראשון והשני בגובה הציון הפסיכומטרי.  היינו מצטיינות, וכמונו עוד בנות בשכבה, שכללה אנשים מבריקים ומוכשרים. הימים האלה רחוקים ממני מאוד.  כיום אינני פמיניסטית מפני שלא מאמינה בשוויון בין המינים בעולם (גם לא בחירות ואחווה).  אני לא חושבת שאי השוויון בכל תחום בעולם נוצר בגלל אפליה יזומה, אלא זה משהו עמוק שמתבטא שוב ושוב ומופיע, וימשיך להופיע, בכל המערכות (ציינתי את זה בעניין וויקיפדיה).  שלוש פעמים בשבוע אני הולכת עם חברים מהאונ' לאכול צהריים.  בד"כ אני הבת היחידה או אולי יש עוד אחת.  כולם בוגרי אותה יחידה מאוד נחשבת של צה"ל,  למדו תארים נחשבים מדעיים טכנולוגיים וכו.  מדובר בבחורים מהסוג שהולך עם סנדלים, מכנסי שלושת רבעי או ג'ינס, טי שרט, סמארטפון, חיוך קל על הפנים.  אנשים עם נתונים גבוהים שעל פי רוב ידעו מה הם רוצים מגיל צעיר, התמקדו והשיגו. לעתים באו ממשפחות חזקות ולעתים לא. זה לא מה שמשנה, לא מה שגורם לאדם לפתח רגישות.  בעולמם של מנצחים אין סיבה שתגרום למפסידים להתקיים באופן מוגדר. הם קיימים כמעין צללים.  אם מדובר בעניים או חלשים או סתם אנשים בעלי נתונים נמוכים שלמדו במכללה ואח"כ יאבקו להתקבל לעבודות שאלו מהסוג שהזכרתי יסננו בראיון. מה שחסר במיוחד לבחורים כאלה היא מוטיבציה עקרונית לפתח רגישות ולשמור עליה.  אין מוטיבציה כי הם פועלים מצורך ומילוי צורך נקודתי, מוגדר ולוגי.  ורגישות היא הפסד ברמה הנקודתית.  זו האמת והמציאות בשטח. כדי לפתח גישה מוסרית מתחשבת צריך לעמול, במיוחד אם אתה לא נאבק בחולשה שמאיימת על צורת החיים המוכרת. אז למה בכלל לנסות לשנות את הקיים? כי אם אדם מהקבוצה הזו משתכנע לשנות את דעתו, להפוך מוסרי ורגיש יותר ברמת המעשה, תהיה לזה השפעה. אנשים כאלה מתברגים לעמדות השפעה בחברה , אם יותר ואם פחות, לכך הם מתוכנתים.  הם מחפשים עמדות השפעה, חיים מהצלחות ועסוקים בנטרול ההפסדים הקלים באמצע. 

כנגד כל ארוחות הצהריים האלה, אני משתדלת להיות פעילה בכמה שיותר מעגלים.  אני עובדת במרכז למידה עם אוכלוסיות מגוונות, בני נוער בעיקר. אנשים הם אנשים, ההבדל לא עקרוני.  עם מי אני יותר נהנית?  בגדול יותר נעים לי ההתנדבות במרכז הלמידה.  אני חושבת שהנתינה יותר טבעית לנשים, ואילו הצורך להיות ברורה כל הזמן, יעילה, פונקציונלית וכמה שפחות רגישה, שאלו הן התכונות הדרושות לעבודה ממושכת עם גברים , קשה לי. אני צריכה להתנהג בצורה שקשה לי.  למרות שסביבת עבודה גברית היא בד"כ יותר קונסטרקטיבית, וכמובן השכר.  אני מנסה להפיק מידע מן הקיים ולא לפנטז על מציאות אחרת, חלופית, ואז להאשים את הקבוצה החזקה בכך שהמציאות היא לא אותה פנטזיה. בפועל, מקצועות גבריים שמאיישים גברים בעלי נתונים גבוהים, מרקע סוציואקונומי זה או אחר אבל עם מסה קריטית של חזקים/ עשירים, מאפשרים להתפתח כלכלית.  תחומים שמופקעים לטובת קבוצות יותר חלשות באוכלוסיה, בפרט נשים,  שוקעים מבחינה כלכלית וכתוצאה מזה שוקעים נקודה.  דרושה מסה קריטית של אנשים מוצלחים וחזקים בתחום, כך שיתאפשר לקבוצות יותר חלשות להנות מהיותו חזק, להכנס אליו ולהרוויח ממנו.  

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s