אוף

 

אוף אני מרגישה מטומטמת, ייתכן שדת היא, כמו שאומר ידיד שלי, נזק מוחי?   אני לא מצליחה לכתוב שום דבר קוהרנטי כבר מלא זמן.  עשיתי סקירה קצרה של ההתקדמות שלי בכתיבה, ונראה לא משהו בכלל.  באפריל 2012 נפגשתי עם איזה פרופסור עצמתי לספרות , השארתי לו תיקייה צהובה עם סיפור קצר (ובוסרי!), התחלת רומן מד"ב ושתי רשימות עיוניות.  אני חושבת שהוא התרשם,  אבל לא חזרנו להפגש.  פחדתי מאוד. לא יודעת בדיוק ממה,  כנראה לא בא לי להשקיע עכשיו 3 שנים על ספר. בתכלס, אנחנו חיים בתקופה שלכל אדם יש סמארטפון ומתקרבים לתקופה שכל אדם יש דיסק/ספר באמתחתו.  אם פעם זה היה מיוחד, היום זה לא.  טוב, זה לא מאוד מפתיע, הרי יש עודף השכלה אקדמית, הגיוני שאנשים ירצו להתבטא.  בנאדם למד פסיכולוגיה וסוציולוגיה באונ' חיפה, מצא עבודה בתחום הביטוח, מה יעשה? יכתוב ספר.  בנאדם לומד שלוש שנים ניהול במכללת נתנייה, מצא עבודה בהום סנטר,  מה יעשה ? יירשם ל"רימון" ויוציא דיסק במימון עצמי. וכן הלאה וכן הלאה. אבל למה, משום מה, הרגש שלי הולך נגד התקופה, וכל מה שבא זה לשתוק? בא לי להיות באי התבטאות. להיות על סף לומר ולבחור שלא.  אוף. 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s